חמינא אלין עמין כלהו עלאי, וישראל תתאי מכלהו, מאי טעמא?

בגין דמלכא אשדר מטרוניתא מינה, ואעיל אמהו באתרהא (כלומר שפחה). כמה דאת אמר, (משלי ל׳:כ״ב) תחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך וגו'. ושפחה כי תירש גבירתה. מאן שפחה. היא כתרא נוכראה, דקטל קודשא בריך הוא בוכרא דלהון במצרים. דכתיב (שמות י״א:ה׳) עד בכור השפחה אשר אחר הרחים. אחר הרחים הות יתבא בקדמיתא, והשתא, האי שפחה תירש גבירתה.

מלכא בלא מטרוניתא, לא אקרי מלכא. מלכא דאתדבק בשפחה באמהו דמטרוניתא, אן הוא יקרא דיליה. וזמינא קלא לבשרא למטרוניתא, ולימא (זכריה ט׳:ט׳) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושל ם הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא. כלומר, צדיק הוא נושע, בגין דהוה רכיב עד השתא באתר דלאו דיליה, באתר נוכראה, ויניק ליה.

ועל דא כתיב עני ורוכב על חמור, עני (דלא) הוה בקדמיתא, ורוכב על חמור, כמה דאוקימנא, אינון כתרין תתאין דעמין עובדי עבודה זרה, דקטיל קודשא בריך הוא בוכרא דלהון במצרים, הדא הוא דכתיב, (שמות י״א:ה׳) וכל בכור בהמה, והא אוקימנא מלי. כביכול צדיק ונושע הוא, הוא ודאי יתיר מכלא. בגין דעד השתא שארי צדיק בלא צדק. והשתא דיזדווגון כחדא, צדיק ונושע הוא, דהא לא יתיב בסטרא אחרא. תאנא, (ישעיהו נ״ז:א׳) הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו', האי קרא קשיא, הצדיק אבד, נאבד מבעי ליה, מהו אבד. אלא אבד ממש, ומאי אבד. אבד למטרוניתא, ואתדבק באתר אחרא, דאקרי שפחה.

אי ניחא קמי דמר, הא דתנינן, דכתיב (משלי י׳:כ״ה) וצדיק יסוד עולם, מאן דאמר, דעל שבעה קיימין קיימא עלמא. ומאן דאמר, על חד קיימא עלמא, היך מתיישבן מלי.

כלא מלה חד הוא, דהא ז' אינון ובהו אית חד קיימא, דאקרי צדיק, וקיימי עליה, ועלמא בהאי אתקיימא. וכד אתקיימא עלמא עליה, כאלו אתקיים על כלהו שבעה. ועל דא כתיב, וצדיק יסוד עולם. והא אוקימנא מלי בכמה אתר.

ותאנא: האי שפחה זמינא לשלטאה בארעא קדישא דלתתא, כמה דהות מטרוניתא שלטא בקדמיתא, דכתיב (ישעיהו א׳:כ״א) צדק ילין בה, והשתא שפחה כי תירש גבירתה בכלא. וזמין קודשא בריך הוא, לאתבא למטרוניתא לאתרהא כקדמיתא, וכדין ממאן הוא חדוותא, הוי אימא חדוותא דמלכא, וחדוותא דמטרוניתא. חדוותא דמלכא, בגין דיתוב לה ויתפרש משפחה, כדקא אמינא. וחדוותא דמטרוניתא, בגין דתיתוב לאזדווגא במלכא, הדא הוא דכתיב גילי מאד בת ציון וגו'.

תא חזי, כתיב והיתה זאת לכם לחקת עולם. והיתה לכם מבעי ליה, מאי זאת. הא דאמרן, לחקת עולם. בכל אתר ואתר חקת עולם אתקרי, גזרה דמלכא, דעייל כל נמוסוי באתר דא, ואסתים לון, כמאן דסתים כלא, באסקופא חדא. (ק''פ) חקת עולם ודאי. בהאי זאת רשים וחקק כל גניזין דיליה, וכל טמירין דיליה. (ויקרא ט''ז) בחדש השביעי בעשור לחדש. בעשור דייקא, כמה דאוקימנא. תענו את נפשותיכם, ודאי הכי הוא, והא אתמר נפשותיכם ודאי. דהא בנפשא תליא מלתא, ובגין כך, אכילה ושתיה מתשיעאה, יתיר מיומא אחרא. ואף על גב דהאי מלה אתמר בגוונא אחרא, וכלא שפיר, והאי והאי מלה חדא, וכל חד באתריה, והכי הוא.

ותאנא: בהאי יומא, כל חידו, וכל נהירו, וכל וותרנותא דעלמין, כלהו תליין באימא עלאה, דכל מבועין נגדין ונפקין מנה. וכדין נהירין כל אינון בוצינין, ונהרין בנהירו בחדוותא, עד דמתבסם כלא. וכדין כל אינון דינין אשתכחו בנהירו, ודינא לא אתעביד, ועל דא תענו את נפשותיכם.

הא אוקים לה מר, מן גופא דמתניתא, לא גלו ישראל מארצם, עד שכפרו בקודשא בריך הוא. דכתיב, (שמואל ב כ) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, והא אתמר. קרא אחרינא אשכחנא בהאי, דכתיב, (מלכים א יב) ראה ביתך דוד.

הכי הוא ודאי, בית דוד אקרי, כמה דכתיב, (ישעיה ב) בית יעקב לכו ונלכה באור יי'. בית יעקב, כמה דאת אמר (ישעיה ס) ובית תפארתי אפאר. לכו ונלכה באור יי', דכתיב, (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ונטע האי גן לאשתעשעא ביה עם צדיקייא, דביה שריין.

תאנא: כתיב אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא וגו' ועניתם את נפשותיכם. וכתיב והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי וגו'. אך דכתיב, מאי קא בעי הכא. אמר ליה, למעוטא קא אתיא. דכיון דאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, אמר לבתר אך בעשור. אך עשור מבעי ליה, דבעשור תליא מלתא.

אי הכי, (שמות י״ב:ט״ו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, ותנינן אך חלק, חציו אסור באכילת חמץ, וחציו מותר. אוף הכא אך בעשור לחדש, אימא דחציו אסור במלאכה (נ''א באכילה), וחציו מותר.

אוף הכא בועניתם את נפשותיכם תליא, דהא ענוי לא אשתכח אלא מפלגות יומא ולהלאה, ושפיר הוא אך חלק בועניתם את נפשותיכם.