(תהילים מ״ב:ב׳) כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים. האי קרא אוקמוה חברייא, זכאין אינון ישראל מכל עמין, דקודשא בריך הוא יהב לון אורייתא קדישא, ואורית לון נשמתין קדישין מאתר קדישא, בגין למעבד פקודוי, ולאשתעשעא באורייתא, דכל מאן דאשתעשע באורייתא, לא דחיל מכלא. דכתיב, (תהילים קי״ט:צ״ב) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי.

מאן אינון שעשועי. אורייתא. דאורייתא שעשועים אקרי, דכתיב, (משלי ח׳:ל׳) ואהיה שעשועים יום יום. ודא הוא דתנינן, קודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן. מאי לאשתעשעא. בגין למחדי בהו. דתנינן, זכאין אינון צדיקיא, דכתיב בהו, (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על יי', בגין לאתענגא מההוא שקיו דנחלא, כמה דאת אמר (ישעיהו נ״ח:י״א) והשביע בצחצחות נפשך. כביכול, קודשא בריך הוא משתעשע בהו, מההוא שקיו דנחלא, דמתענגי בהו צדיקייא. ועל דא אתי לאשתעשעא עם צדיקייא. וכל מאן דאשתדל באורייתא, זכי לאשתעשעא עם צדיקייא, מההוא שקיו דנחלא.

תאנא: כאיל תערוג על אפיקי מים, דא כנסת ישראל. כמה דאת אמר, (תהילים כ״ב:כ׳) אילותי לעזרתי חושה. תערוג על אפיקי מים, ודאי לאשתקיא משקיו דמבועי דנחלא, על ידי דצדיק. תערוג: כמה דאת אמר, (שיר השירים ו׳:ב׳) לערוגת הבושם, כן נפשי תערוג אליך אלהים. לאשתקייא מנך, בעלמא דין ובעלמא דאתי.

מבועי נחלא מאן אינון. מבועא חד לעילא, דכתיב, (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'. ומתמן נגיד ונפיק, ומשקי גנתא, וכל אינון נחלין, נגדין ונפקין ומתכנשין בתרי מבועין, דאקרון נצח והוד, ואלין אקרון אפיקי מים, בההוא דרגא דצדיק, דמניה נגיד ונפיק ומשתקיא גנתא. בגין כך איל וצבי כחדא משתכחי, (נ''א איל וצבי אקרון עטרת ויסוד) צדק וצדיק.

תאנא: כתיב (תהילים כ״ט:ט׳) קול יי' יחולל אילות, אילות, אילת כתיב חסר, דא אילות השדה (נ''א דא אילת דשחר). (דבר אחר אילות השדה), דתניא, בפלגות ליליא, בשעתא דקודשא בריך הוא עאל לגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא, האי קול נפיק, וכאיב כל אינון אילתא דסחרני כורסייא יקירא קדישא, הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) ששים גבורים סביב לה. דבר אחר יחולל אילות, כמה דאת אמר (איוב כ״ו:י״ג) חוללה ידו נחש בריח. ויחשוף יערות כמה דאת אמר. (שמואל א יב) ביערת הדבש, וכתיב (שיר השירים ה׳:א׳) אכלתי יערי עם דבשי, וינקא להו כאמא דינקא לבנין.

(ישעיהו כ״ו:ח׳-ט׳) נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך, נפשי בלילה מבעי ליה. אשחרך, ישחרך מבעי ליה. אמר ליה הא אוקמוה, (בראשית כ''ג) כמה דאת אמר (איוב י״ב:י׳) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש.

תא חזי נפשא ורוחא אשתמודע (ס''א אשתעי) (ס''א אשתתפי) כחדא לעלמין. תנא פולחנא שלימתא דבעי בר נש למפלח לקודשא בריך הוא, כמה דתנינן (דברים ו) ואהבת את יי' אלהיך וגו'. דירחים ליה לקודשא בריך הוא רחימותא דנפש ממש, ודא הוא רחימותא שלימתא, רחימותא דנפשיה ורוחיה. כמה דאתדבקו אלין בגופא, וגופא רחים לון. (ס''א כדין) כך יתדבק בר נש לרחמא ליה לקודשא בריך הוא, רחימותא דנפשיה ורוחיה, לאדבקא ביה. הדא הוא דכתיב נפשי אויתיך בלילה (כלומר) נפשי ממש.

אף רוחי בקרבי אשחרך, אתדבקא בך ברחימותא סגיאה, בלילה. דבעי בר נש מרחימותא דקודשא בריך הוא, למיקם בכל ליליא, לאשתדלא בפולחניה, עד דיתער צפרא, ויתמשך עליה חוטא דחסד. דתניא, זכאה חולקיה דההוא בר נש דרחימותא דא רחים ליה לקודשא בריך הוא, והני זכאי קשוט דמרחמין ליה לקודשא בריך הוא הכי, עלמא מתקיימא בגיניהון, ושלטין על כל גזירין קשין דלעילא ותתא. (נ''א היא) (בגין דיתקיים עלמא בגיניהון)

תאנא: ההוא זכאה דאתדבק ברוחיה ונפשיה לעילא, במלכא קדישא, ברחימותא כדקא יאות. שליט בארעא דלתתא, וכל מה דגזר על עלמא אתקיים. מנא לן, מאליהו. דכתיב, (מלכים א י״ז:א׳) חי יי' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.

תא חזי, בשעתא דאתיין נשמתין קדישין מעילא לתתא, ואינון זכאי עלמא משלפי להו ממלכא ומטרוניתא, זעירין אינון, דבההוא שעתא דנחית, קיימא קמי מלכא, ורעותא דמלכא לאסתכלא בה, כמה דאוקימנא, בשעתא דנשב קודשא בריך הוא רוחא בכל חילא וחילא דשמיא, כלהו חיילין אתעבידו, וקיימי בקיומייהו, הדא הוא דכתיב (תהילים ל״ג:ו׳) וברוח פיו כל צבאם. ומנייהו אתעכבו עד דקודשא בריך הוא אחית להו לתתא.

ותאנא: מיומא דאתברי עלמא, קיימי קמיה דקודשא בריך הוא, ואתעכבו עד דמטא זמנא לאחתא לון בארעא, ואלין שליטו לעילא ותתא, הדא הוא דכתיב חי יי' אשר עמדתי לפניו, אשר אני עומד לא כתיב, אלא אשר עמדתי. לבתר אהדר לאתריה, וסליק לאדריה, ואינון אחרנין לא סלקין עד דימותון. בגין דלא קיימו קודם לכן כאינון אחרנין. ובגין כך אליהו אתעביד שליחא, מלאכא לעילא, ואלין דמתדבקן יתיר למלכא.

אשכחנא בספרא דאדם קדמאה דכל רוחין קדישין דלעילא, עבדין שליחותא, וכלהו אתיין מאתר חד. דנשמתהון דצדיקייא מתרי דרגין דכלילן בחד, ובגין כך סלקין יתיר, ודרגיהון יתיר, והכי הוא. וכל אינון דהוו טמירין תמן, נחתו וסליקו בחייהון, כגון חנוך דלא אשתכח ביה מיתה. והא אוקימנא מלה דא, בחנוך ואליהו.

ותאנא: מאה ועשרין וחמש אלף דרגין (לצדיקייא) לנשמתהון דצדיקייא, סליקו ברעותא, עד לא אתברי עלמא, דקודשא בריך הוא מזמנא להו בעלמא דין, בכל דרא ודרא, וסלקין וטאסין עלמא, ומתקשרי בצרורא דחיי, וזמין קודשא בריך הוא לחדתא עלמא בהו, עלייהו כתיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו'.