הא תנינן אלהים בכל אתר דינא הוא. יו''ד ה''א וא''ו ה''א. אית אתר דאקרי אלהים, כגון (בראשית טו ) אדנ''י יהו''ה. אמאי אקרי אלהים, והא אתוון רחמי אינון בכל אתר.

הכי הוא כתיב בקרא, דכתיב, (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים, וכתיב (מלכים א י״ח:ל״ט-מ׳) יי' הוא האלהים.

מלה דא ידענא, דבאתר דאית דינא, אית רחמי. ולזמנא, באתר דאית רחמי, אית דינא,

תא חזי דהכי הוא, ידו''ד בכל אתר רחמי. ובשעתא דמהפכי חייביא רחמי לדינא, כדין כתיב יהו''ה, וקרינן ליה אלהים.

אבל תא חזי רזא דמלה, ג' דרגין אינון, וכל דרגא ודרגא בלחודוי, ואף על גב דכלא חד, ומתקשרי בחד, ולא מתפרשי דא מן דא. תא חזי, כלהו נטיען, וכל אינון בוצינין דמתלהטין כלהו נהירין ומתלהטן ומשתקיין ומתברכאן, מההוא נהרא דנגיד ונפיק, דכלא כליל ביה, (תרי נוסחי) וכללא דכלא ביה.

והאי נהרא אתקרי א''ם לגנתא, ועילא מגנתא, בגין דעדן משתתף בהדה, ולא פריש (ס''א ע''ב) מנה. ובגין כך, כל מבועין נפקין ונגדין ואשתקיין לכל עיבר. ופתחין בה פתיחן, ועל דא רחמי מנה משתכחין, ורחמין פתיחין בה.

ובגין דקרינן לה אם, נוקבא גבורה, ודינא מנה נפיק. אקרי רחמי בלחודהא, הא מסטרהא דינין מתערין. ובגין כך כתיב ברחמי, ונקוד בדינא. אתוון ברחמי, ואתנגיד דינא מסטרהא, כגוונא דא יה''וה, האי דרגא חד.

דרגא תניינא, מסטרא דהאי קדמאה, נפיק ואתער דרגא אחרא אקרי גבורה, והאי אקרי אלהים, באלין אתוון ממש. ושירותא (חד) מזעיר אנפין הוא, וביה אתאחיד. ובגין דאתאחיד (האי) בהאי, כתיב יי' האלהים, כי יי' הוא האלהים, באלין אתוון, והוא חד, ודא הוא דרגא תניינא.

דרגא תליתאה, צדק. כתרא בתראה, האי בי דינא דמלכא. ותאנא אדנ''י הכי כתיב, והכי אקרי, וכנסת ישראל בהאי שמא אתקרי. והאי שמא באתר דא אשתלים. ואלין אינון ג' דרגין, דאקרון בשמהון דדינא. וכלא מתקשר חד בחד בלא פרודא, כמה דאוקימנא.

אהיה, דא כללא דכלא. דכד שבילין סתימין ולא מתפרשן, וכלילן בחד אתר. כדין אקרי אהיה, כללא כלא, סתים ולא אתגלייא.

בתר דנפק מניה שירותא, וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא, כדין אקרי אשר אהיה. כלומר, על כן אהיה, אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. אהיה: כלומר, השתא אנא הוא כלל כלא, כללא דכל פרטא. אשר אהיה: דאתעברת אימא, וזמינת לאפקא פרטין כלהו, ולאתגלייא שמא עלאה.

לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא, עד דפריש ואמר אהיה (ס''א יהוה), דא הוא פרטא, והכא לא כתיב אשר אהיה. (ויחי קל''ה) ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא, אשר: בקיטורא דעדונא קסטירא בחברותא עלאה אשתכח. כמה דאת אמר, (בראשית ל׳:י״ג) באשרי כי אשרוני בנות, אהיה זמינא לאולדא.

תא חזי היך נחית מדרגא לדרגא, לאודעא רזא דשמא קדישא (לאחזאה קודשא בריך הוא) למשה. בקדמיתא אהיה, כללא דכלא, סתים דלא אתגלייא כלל, כמה דאמינא. וסימן, (משלי ח׳:ל׳) ואהיה אצלו אמון וגו', וכתיב (איוב כ״ח:י״ג) לא ידע אנוש ערכה וגו'. לבתר אפיק (רזא דשירותא עילאה, ראשיתא דכלא ו) ההוא נהרא, אימא עלאה, אתעברת, וזמינא לאולדא. ואמר אשר אהיה, זמינא לאולדא, ולתקנא כלא. לבתר שארי לאולדא, ולא כתיב אשר, אלא אהיה: כלומר, השתא יפיק ויתתקן כלא.

בתר דנפיק כלא, ואתתקן כל חד וחד באתריה, שבק כלא, ואמר יהו''ה. דא פרטא, ודא קיומא. ובההיא שעתא ידע משה, רזא דשמא קדישא, סתים וגליא ואתדבק מה דלא אתדבקו שאר בני עלמא, זכאה חולקיה.

י' בקדמיתא, כללא דכלא, סתים מכל סטרין, שבילין לא מתפתחין, כללא דדכר ונוקבא. קוצא דיו''ד דלעילא, רמיזא לאין. לבתר, י' דאפיק ההוא נהרא דנגיד ונפיק מניה, ולאתעברא מניה ה', בהאי כתיב (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן. (שמות פ''ג ע''א) יוצא ולא יצא. בגין כך לא בעיא לאתפרשא מניה. ובגין כך כתיב רעיתי.

ואי תימא נהר כתיב, משמע חד, והא הכא ג'. הכי הוא ודאי, י' אפיק תלתא, ובתלתא אתכלל כלא. י' אפיק לקמיה ההוא נהר, ותרין בנין דינקא להו אימא, ואתעברת מנייהו, ואפיק לון לבתר. ה': כגוונא דא ה', ואינון בנין תחות אבא ואימא.

בתר דאולידת, אפיקת בן דכר, ושוייה לקמה, ובעי למכתב ו', והאי ירית אחסנתא דאבא ואימא, וירית תרין חולקין, ומניה אתזן ברתא. ועל דא, בעי למכתב לבתר, ו''ה כחדא כמה דה''א קדמאה י''ה כחדא, ולא בעי לאפרשא לון, אוף הכא ו''ה כחדא, ולא בעי לאפרשא לון. והא אוקימנא מלי. ולאתר אחרא סלקין הני מלי. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דידעין רזין עלאין דמלכא קדישא, ויתחזון לאודאה ליה, הדא הוא דכתיב, (תהלים קמ) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.