כתיב בכנישתא דקרח, (במדבר ט״ז:ל״ג) ויאבדו מתוך הקהל, מאי ויאבדו. אלא כמה דכתיב, (ויקרא כ״ג:ל׳) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. (ס''א כתיב בבני אהרן (ויקרא י׳:ב׳) ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם וימותו. וכתיב בכנישתא דקרח ואש יצאה מאת יי' ותאכל את החמשים ומאתים איש ס''ד דשקילין דא כדא)

שאני אינון בני אהרן, דלא כתיב בהו אבדה, כאינון דכנישתא דקרח, דכתיב בהו, ויאבדו מתוך הקהל. וכתיב, (במדבר י״ז:כ״ז) הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו. לאכללא אינון דאקריבו קטרת בוסמין, מאתן וחמשין, דאתאבידו ודאי, ואלין לא אתאבידו.

כתיב, ואל יבא בכל עת אל הקדש. וכתיב, בזאת יבא אהרן אל הקדש. כיון דאמר, ואל יבא בכל עת, אמאי לא כתיב, במה זמנא ייעול. אמר ליה אלעזר, הא אתמר, ומלה חד הוא, וזמנא חד הוא הוו ידעי כהני. אבל על מה דחאבו בנוי, בעא לאזהרא הכא, והא אתמר. אמר ליה, ואנא הכי סבירנא, ובגין לאתיישבא מלה בעינא.

תא חזי: כל קרבנין וכל עלוון, נייחא הוא דקודשא בריך הוא, אבל לא הוה נייחא, כמה דהאי קטרת, דקטרת מעליא מכלא. ובגין כך, הוו מעלין ליה לגו בגו, בלחישו. והא אתמר. ובגין כך, לא אתענשו כל בני נשא בשאר קרבנין ועלוון כמו בקטרת, דכל פולחנא דקודשא בריך הוא, הכא אתקטר ואתקשר יתיר מכלא. ועל דא אקרי קטרת. והא אתמר, (משלי כ״ז:ט׳) שמן וקטרת ישמח לב.

(שיר השירים א׳:ג׳) לריח שמניך טובים וגו'. האי קרא אסתכלנא ביה, והכי הוא. לריח, מאי ריח. ריח דקטרת דאיהו דקיקא ומעליא ופנימאה מכלא, וכד סליק ההוא ריח לאתקשרא, בההוא משח רבות דנחלי מבועא, אתערו דא בדא ואתקטרו כחדא. וכדין אינון משחן טבאן לאנהרא. כמה דאת אמר, לריח שמניך טובים.

וכדין אתרק משחא מדרגא לדרגא, באינון דרגין דאקרון שמא קדישא, הדא הוא דכתיב, שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. מאי עלמות. כמה דאוקימנא עולמות, עולמות ממש, דבר אחר על כן עלמות אהבוך. כמה דאת אמר, (תהילים מ״ו:א׳) על עלמות שיר. וכלא חד.

ובספרא דרב המנונא סבא כתיב, מאי עולמות. כמה דאת אמר, (משלי ל״א:ט״ו) ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. נערותיה הני עלמות, אהבוך, לברכא שמך, ולזמרא קמך, ומתמן אשתכחן ברכאן בכלהו תתאי, ומתברכין עלאין ותתאין.

דבר אחר על כן עלמות אהבוך. שפיר הוא מאן דאמר. על מות אהבוך, דהא במלה דא מאריהון דדינין אתבסמן, ובגין דהאי קטרת, אתקטר במשחא דלעילא יתיר, אתחשב קמיה דקודשא בריך הוא, מכל קרבנין ועלוון. אמרה כנסת ישראל, אנא כקטרת, ואנת כמשחא, משכני אחריך נרוצה וגו'. נרוצה: כמה דאת אמר, על כן עלמות אהבוך. אנא וכל אוכלוסין, דהא כלהו בי אחידן, ועל דא משכני, דהא בי תליין.

הביאני המלך חדריו. אם ייעול לי מלכא באדרוי, נגילה ונשמחה בך, אנא וכלהו אוכלוסין. תאנא. כלהו אוכלוסין, בשעתא דכנסת ישראל חדאת ומתברכא, כלהו חדאן, ודינא לא שריא כדין בעלמא. ועל דא כתיב, (תהילים צ״ו:י״א) ישמחו השמים ותגל הארץ.