תני רבי יהודה: דרא דרבי שמעון בן יוחאי שארי בגויה, כלהו זכאין, חסידין, כלהו דחלי חטאה נינהו, שכינתא שריא בינייהו, מה דלית כן בדרין אחרנין. בגיני כך מילין אינון מתפרשן ולא אתטמרן. בדרין אחרנין לאו הכי, ומלין דרזי עלאה לא יכלין לגלאה, ואינון דידעי מסתפו.

דרבי שמעון כד הוה אמר רזא דהאי קרא, חברייא כלהו עיניהון נבעין דמעין, וכלהו מילין דאמר הוו בעינייהו גליין, כמה דכתיב, (במדבר י״ב:ח׳) פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.

דיומא חד שאיל רבי ייסא, אמר: ביעא דקושטא (ס''א דקוסטא), דנפקא מעופא דשריא (ס''א דשדי) בנורא, ואתבקע לארבע סטרין. תרין סלקין מנייהו, וחד מאיך, וחד רביע ברביעא (ס''א נביעי נביעא) דימא רבא.

אמר רבי אבא: עבדת קמיה דרבי שמעון קדש חול, דהא כתיב פה אל פה אדבר בו.

אמר ליה רבי שמעון: עד לא יתבקע ביעא, (שמות ס''א ע''ב, קע''ד ע''א) תסתלק מעלמא.

וכך הוה באדרא דרבי שמעון.

תאנא: ביומוי דרבי שמעון הוה אמר בר נש לחבריה, פתח פיך ויאירו דבריך. בתר דשכיב רבי שמעון, הוו אמרי (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.