רבי אבא הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה רבי יוסי.

עד דהוו אזלי, חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפוי.

אמר רבי אבא: נסטי מהאי אורחא, דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר בערייתא דאורייתא, בגיני כך אתרשים באנפוי.

אמר ליה רבי יוסי: אי האי רשימא הוה ליה כד הוה ינוקא, מאי ערייתא אשתכח ביה?

אמר ליה: אנא חמינא באנפוי דאסהידו בערייתא דאורייתא.

קרא ליה רבי אבא,

אמר ליה: אימא מלה, האי רשימא דאנפך, מה הוא?

אמר לון: במטותא מנייכו, לא תענשו יתיר לההוא בר נש דהא חובוי קא גרמו ליה.

אמר רבי אבא: מהו?

אמר ליה: יומא חד הוינא אזיל בארחא אני ואחתי, שרינא בחד אושפיזא ורוינא חמרא, וכל ההוא ליליא אחידנא באחתי. בצפרא קמנא, ואושפיזאי קטט בחד גברא, עיילנא בינייהו, וקטרו לי דא מהאי גיסא, ודא מהאי גיסא, ורשימא דא הוה עייל לבי מוחא, ואשתזבנא על ידא דחד אסייא דאית בגוון.

אמר ליה: מאן הוא אסייא?

אמר ליה: רבי שמלאי הוא.

אמר ליה: מאי אסוותא יהב לך.

אמר ליה: אסוותא דנפשא, ומההוא יומא אהדרנא בתשובה, ובכל יומא חזינא אנפאי בחד חיזו, ובכינא קמי קודשא בריך הוא, דהוא רבון עלמין על ההוא חובה. ומאינון דמעין אסחינא אנפאי.

אמר רבי אבא: אי לאו דאתמנע מנך תשובה אעברנא מאנפך ההוא רשימא, אבל קרינא עליך, (ישעיהו ו׳:ז׳) וסר עונך וחטאתך תכופר.

אמר ליה: ג' זמנין אימא.

אמר ליה ג' זמנין, ואתעבר רשימא.

אמר רבי אבא: ודאי מארך הא בעא לאעברא מנך, דודאי בתשובה אשתכחת.

אמר ליה: נדרנא מהאי יומא לאתעסקא באורייתא יממא וליליא.

אמר ליה: מה שמך?

אמר ליה: אלעזר.

אמר ליה: אל עזר, ודאי שמא גרים, דאלהך סייעך, והוה בסעדך,

שדריה רבי אבא וברכיה.

לזמנא אחרא, הוה רבי אבא אזיל לגבי רבי שמעון,

עאל במאתיה,

אשכחיה דהוה יתיב ודריש:

תו פתח ואמר:

אמר ליה רבי אבא: שפיר קאמרת, מנא לך האי?

אמר ליה הכי אוליפנא, ואוליפנא דהאי ירותא בישא, אחסינון כלהו בנוי, אי לא יתובון, דהא לית מלה קיימא קמי תשובה.

ואנא הכי אוליפנא, דאסוותא דא יהבו לי זמנא חדא, דהוינא רשים באנפאי,

ויומא חד הוינא אזיל באורחא, ואערענא בחד זכאה ועל ידוי אתעבר מנאי ההוא רשימא.

אמר לי: מה שמך.

אמר ליה: אלעזר, וקרי עלי אלעזר אחרא.

אמר ליה: בריך רחמנא, דחמינא לך, וזכינא למחמי לך בהאי. זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי,

(אמר ליה) אנא הוא דאערענא לך.

אשתטח קמיה, אייתיה לביתיה,

אתקין קמיה קורטיסא (ס''א טרכוסא) (טרטיסאי) דנהמא, ובשרא דעגלא תליתאה.

בתר דאכלו, אמר ליה ההוא גברא: רבי, אימא לי חד מלה,

חדא תורתא סומקא אית לי, אימא דעגלא דבישרא דא דאכילנא,

ויומא חד עד לא אתעברת ואולידת, אזילנא בתראה למרעא למדברא,

עד דדברנא לה אעבר קמאי חד גברא,

אמר ליה: מה שמה דתורתא דא?

אמינא: מן יומא דאתיילידת לא קרינא לה בשמא.

אמר ליה: בת שבע אם שלמה אתקרי, אי תזכה לכפרה.

ואנא בעוד דאהדרנא רישאי, לא חמינא ליה, וחייכנא מההוא מלה.

והשתא דזכינא באורייתא, אתערנא על ההיא מלה, ומן יומא דאתפטר רבי שמלאי מהכא, לא הוה בר נש דינהיר לן באורייתא כוותיה.

ואנא דחילנא למימר מלה דאורייתא דלא אוליפנא. ומלה דא דאסתכלנא דמלה דחכמתא היא, ולא ידענא.

אמר ליה: ודאי מלה דחכמתא היא, ורמיזא עלאה היא לעילא ולתתא.

אבל תא חזי:

אמר ליה: בריך רחמנא דשמענא מלה דא. בריך הוא דהא אקדים לי שלם בקדמיתא, למזכי להאי. דכתיב (ישעיהו נ״ז:י״ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יי'. אנא כד הוינא רחוק, קודשא בריך הוא אקדים לי שלם למהוי קרוב.

קרא עליה רבי אבא: (שמואל א כ״ה:ו׳-ז׳) אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.