סיפורי הזוהר

מהדורה דיגיטלית

ר' אלעזר יושב לפני אביו ושואל שאלה - דרשות בנושא אבות אמהות ובנים

זוהר ח"ג ע"ד ע"א - ע"ה ע"א (אחרי מות)פתח בספריא ↗
השוואה לסיפור אחר

רבי אלעזר הוה יתיב קמי אבוי,

אמר ליה: אי פרקליטא בעלמא במטרוניתא אשתכח, ואי קטיגוריא בעלמא, במטרוניתא אשתכח, אמאי?

אמר ליה:

למלכא דהוה ליה בר ממטרוניתא, כל זמנא דההוא ברא עביד רעותא דמלכא, מלכא עביד מדוריה במטרוניתא. וכל זמנא דלא הוה ההוא בר עביד רעותא דמלכא, מלכא פריש מדוריה ממטרוניתא.

כך קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, כל זמנא דישראל עבדין רעותא דקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא שוי מדוריה בכנסת ישראל. וכל זמנא דישראל לא עבדין רעותא דקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא לא שוי מדוריה בכנסת ישראל. מאי טעמא. בגין דישראל הוא ברא בוכרא דקודשא בריך הוא, דכתיב, (שמות ד׳:כ״ב) בני בכורי ישראל. אמא, דא היא כנסת ישראל דכתיב, (משלי יא) ואל תטוש תורת אמך.

תא חזי, כל זמנא דישראל רחקין מהיכלא דמלכא, כביכול מטרוניתא אתרחקת עמהון. מאי טעמא. בגין דמטרוניתא לא אקדימת קיסטא להאי בר, לאלקאה ליה, למיהך באורח מישר. בגין דמלכא לא אלקי לבריה לעלמין. אלא שביק כלא בידא דמטרוניתא, לאנהגא היכלא, ולאלקאה ברה, ולדברא ליה באורח קשוט, לקבליה דמלכא.

ורזא דמלה דכתיב, (משלי ל״א:א׳) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו (אמו ודאי), דא בת שבע, והא אתמר כתיב, (משלי י׳:א׳) משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. תוגת אמו ודאי. חמי מה כתיב, בן חכם ישמח אב, בעוד דהאי בר אזיל באורח מישר, והוא חכימא, ישמח אב (כלל), דא מלכא קדישא לעילא. ישמח אב סתם. אשתכח האי בר באורחא תקלא, מה כתיב ובן כסיל תוגת אמו. תוגת אמו ודאי, דא כנסת ישראל. ורזא דמלה כתיב, (ישעיהו נ׳:א׳) ובפשעכם שלחה אמכם.

תא חזי, לא אשתכח חדוותא קמי קודשא בריך הוא, כיומא דסליק שלמה לחכמתא, ואמר שיר השירים. כדין נהירו אנפוי דמטרוניתא, ואתי מלכא למשרי מדוריה עמה. הדא הוא דכתיב, (מלכים א ה׳:י׳) ותרב חכמת שלמה וגו'. מאי ותרב. דסלקא שפירו דמטרוניתא, ואתרביאת בדרגהא על כל שאר דרגין, בגין דמלכא שוי מדוריה בה. וכל כך למה. בגין דאפיקת ברא חכימא דא לעלמא. (נ''א למלכא)

וכד אפיקת ליה לשלמה, לכל ישראל אפיקת, וכלהו הוו בדרגין עלאין זכאין כשלמה (ס''א בשלמא). דקודשא בריך הוא חדי בהו, ואינון ביה. וביומא דשכלל שלמה ביתא לתתא, אתקינת מטרוניתא ביתא למלכא. ושוו מדוריהון כחדא, ונהירו אנפהא בחדוה שלימו. כדין אשתכח חדוותא לכלא, לעילא ותתא. וכל כך למה. בגין דכתיב, משא אשר יסרתו אמו, דדברת ליה לרעותא דמלכא.

וכד האי בר כמה דאמינא, (ס''א דאצטריך) לא אתדבר לרעותיה דמלכא. כדין היא ערייתא דכלא, ערייתא דכל סטרין דהא מלכא פריש ממטרוניתא, ומטרוניתא אתרחקת מהיכליה, ובגין כך ערייתא היא דכלא. וכי לא ערייתא הוא, מלכא בלא מטרוניתא, ומטרוניתא בלא מלכא. ועל דא כתיב, ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא. אמך היא ודאי, ושריא עמך, בגיני כך לא תגלה ערותה.

רבי שמעון אקיש ידוי ובכה ואמר: ווי אי אימא וגלינא רזא, ווי אי לא אימא, דייבדון חברייא מלה:

(יחזקאל י״א:י״ג) אהה יי' אלהים כלה אתה עושה את שארית ישראל. מאי אהה. ומאי כלה אתה עושה. אלא רזא דמלה, בזמנא דה' תתאה אתתרכת מהיכלא דמלכא, ה' אחרא עלאה בגינה מנעת ברכתא. וכדין כתיב, אהה כלה אתה עושה. בגין דכד איהי (נ''א האי ה') אתמנעת מברכאן, ה' אחרא מנעת לון מכלא. מאי טעמא. בגין דברכאן לא משתכחי, אלא באתר דשריין דכר ונוקבא.

ועל דא כתיב, (ירמיהו כ״ה:ל׳) יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו. על נוהו ממש. דא מטרוניתא, ודא הוא ודאי. ומאי אומר. אוי שהחרבתי את ביתי וכו'. ביתי זווגא דמטרוניתא. ודא הוא ודאי, ערות אביך וערות אמך לא תגלה. דהא מכל סטרין ערייתא הוא. וכדין, (ישעיהו נ׳:ג׳) לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם דהא אתר אחסנת ברכאן דמבועין דנחלין דהוו נגידין ושקיין כדקא חזו, אתמנעו.

תנינן, כד אתפרש מלכא ממטרוניתא, וברכאן לא משתכחן, כדין אקרי ו''י. מאי טעמא ו''י. דתניא, רישא דיסוד י', דהא יסוד ו' זעירא הוא, וקודשא בריך הוא ו' רברבא עלאה. ועל דא כתיב ו''ו תרין ווין כחדא, ורישא דהאי יסוד י' הוא. וכד אתרחקת מטרוניתא ממלכא, וברכאן אתמנעו ממלכא, וזווגא לא אשתכח ברישא דיסוד, נטיל ו' עלאה להאי רישא דיסוד דהוא י', ונגיד ליה לגביה, כדין הוא ו''י, ו''י לכלא, לעלאין ותתאין.

ועל דא תנינן, מיומא דאתחריב ירושלם, ברכאן לא אשתכחו בעלמא, ולית לך יום דלא אשתכח ביה לווטין, דהא ברכאן אתמנעו בכל יום.

אמר ליה:

או הכי, או''י או הו''י, (נ''א או וה') מהו.

אמר ליה:

כד מלה תליא בתשובה, ולא תייבין, כדין ה' עלאה נטיל לון, ואנגיד לואו וי', לגבה, בגין דלא תייבין, כדין אקרי הוי. הוי כד אסתלק מלכא לעילא לעילא, וצווחין בני נשא ולא אשגח בהו. וההוא עלאה אהיה טמירא, סליק לו', וי' לגביה, בגין דלא אתקביל צלותיה, כדין אקרי אוי, דהא א' סליק לגביה דו' וי'. (ס''א דהוא א' סליק גביה לה' ו' לי') וכדין תשובה לא אשתכח. ועל דא אסתלק מאלין אתוון ה', דהא בתשובה לא תלייא.

ודאי כד אסגיאו חובי עלמא טפי, ותשובה הוה תליא בקדמיתא, ולא בעו, כדין אסתלק ה', וא' סליק לו' יו''ד לגביה, ואקרי אוי. וכד חריב בי מקדשא, ותשובה אסתלקת (ולא מעליא), כדין צווחו ואמרו, (ירמיהו ו׳:ד׳) אוי לנו כי פנה היום. מאי כי פנה היום. דא הוא יומא עלאה, דאקרי תשובה, דאסתלק ואתעבר, ולא שכיח. ההוא יומא דאשתמודע, לפשטא ימינא לקבלא חייבין, והא אתפני מכלא, ולא אשתכח, ועל דא אמרו אוי, ולא הוי. כי ינטו צללי ערב, דהא אתייהיב רשו לרברבי ממנן דשאר עמין, למשלט עלייהו.

תאנא, סליק ו' לעילא לעילא, והיכלא אתוקד, ועמא אתגלי, ומטרוניתא אתתרכת, וביתא אתחרבת. לבתר כד נחית ו''ו לאתריה, אשגח בביתיה והא אתחריב, בעי למטרוניתא, והא אתרחקת ואזלת. חמא להיכליה, והא אתוקד. בעא לעמא, והא אתגלי. חמא לברכאן דנחלין עמיקין דהוו נגדין, והא אתמנעו. כדין כתיב, (ישעיהו כ״ב:י״ב) ויקרא יי' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. וכדין לבשו שמים קדרות.

כדין ו' ה' (ס''א ו' י') אתנגיד חד לקביל חד. וה' עלאה, נגיד מבועי לסטרא אחרא, וברכאן לא משתכחן. דהא דכר ונוקבא לא אשתכחו, ולא שריין כחדא. כדין (ירמיהו כ״ה:ל׳) שאג ישאג על נוהו.

בכה רבי שמעון, ובכה רבי אלעזר,

אמר רבי אלעזר: בכייה תקיעא בלבאי מסטרא חדא, וחדוותא בלבאי מסטרא אחרא, דהא שמענא מלין, דלא שמענא עד השתא, זכאה חולקי.