ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. תא חזי, בר נש דמשתדל בפולחנא דמאריה, ואשתדל באורייתא, קודשא בריך הוא שארי עלוי ושכינתא אשתתפא בהדיה. כיון דבר נש אתי לאסתאבא, שכינתא אסתלקת מניה, קודשא בריך הוא אתרחיק מניה, וכל סטרא דקדושה דמאריה מרחקין מניה, ושארי עליה רוח מסאבא וכל סטרא דמסאבא, אתי לאתדכאה מסייעין ליה. בתר דאתדכי ואהדר בתשובה, ההוא דאסתלק מניה אהדר, ושארי עלוי.

תא חזי, כתיב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות. כיון דאמר, שתי צפרים, לא ידענא דאינון חיות, אלא, הא אוקמוה, אבל חיות, חיות ממש. כמה דאת אמר (יחזקאל א׳:ט״ו) וארא החיות, לקבל אתר דינקי מנייהו נביאי מהימני, ועץ ארז הא אתמר, ושני תולעת, סטר סומקא דגבורה דאשתתף בהדיה בקדמיתא. ואזוב, דא ו' זעירא, דיניק ליה לכנסת ישראל, ובגין כך, עץ ארז ואזוב, אזלן כחדא, ועל דא ו' ו' כחדא אשתכחו, חד עלאה, וחד זעירא, וקריין לון, ו' עלאה, ו' תתאה. וכלהו אהדרו לשריא עלוי בגין דהא אתדכי, לקבל אלין, לתתא (מנייהו), עץ ארז ואזוב ושני תולעת אשתכחו (בשמא) בדכיותא דא, ותליין מאלין עלאין.