(ישעיהו נ״א:ט״ו-ט״ז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו'. תנינן, כל בר נש דאשתדל במלי דאורייתא, ושפוותיה מרחשן אורייתא, קודשא בריך הוא חפיא עליה, ושכינתא פרשא עליה גדפהא, הדא הוא דכתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד, אלא דהוא מקיים עלמא, וקודשא בריך הוא חדי עמיה, כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא. הדא הוא דכתיב, (ישעיהו נ״א:ט״ז) לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה.

מכאן אוליפנא, דישראל אקרון בשמא דציון, דכתיב ולאמר לציון עמי אתה, וחמינא דכנסת ישראל אקרי בשמא דציון, דכתיב, (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

(ישעיהו ח׳:ט״ז) צור תעודה חתום תורה בלמודי. צור תעודה. דא סהדותא דדוד, דכתיב, (תהילים קל״ב:י״ב) ועדותי זו אלמדם. צור: היא קשורא, כמאן דקטר קטורא באתר חד. חתום תורה בלמודי. חתום תורה: חתימה דאורייתא, וכל נגידו ורבו דנגיד מלעילא, באן (נ''א בין) חתימה דיליה. בלמודי. בגין דתמן אתכנש רבו ומשחא, בין תרין קיימין, דתמן שריין, אתר כנישו דכל רבות ומשח דנגיד מלעילא, לאשדאה ליה בפומא דאמה, ולארקא ליה בהאי תעודה. וכדין אתקשר כלא קשרא חד מהימנא.

תא חזי, מה בין אינון דמשתדלי באורייתא, לנביאי מהימני. אינון דמשתדלי באורייתא, עדיפי מנביאי בכל זמנא. מאי טעמא. דאינון קיימי בדרגא עלאה, יתיר מנביאי, אינון דמשתדלי באורייתא קיימי לעילא, באתרא דאקרי תורה, (נ''א תפארת) דהוא קיומא דכל מהימנותא. ונביאי קיימי לתתא, באתר דאקרון נצח והוד. ועל דא (אקרון), אינון דמשתדלי באורייתא, עדיפי מנביאי, ועלאין מנהון יתיר. דאלין קיימין לעילא, ואלין קיימין לתתא. אינון דאמרי מלין ברוח הקדש, קיימי לתתא מכלהו. (ועל דא)

זכאין אינון דמשתדלי באורייתא, דאינון בדרגא עלאה יתיר על כלא. (ועל דא) מאן דלעי באורייתא, לא אצטריך לא לקרבנין, ולא לעלוון. דהא אורייתא עדיף מכלא, וקשורא דמהימנותא דכלא. ועל דא כתיב, (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. וכתיב, (תהילים קי״ט:קס״ה) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול.

לית עלמא (נ''א נפשא) מתקיימא, אלא על ריחא, ומריחא דא אשתמודעא ריחא אחרא. דהא בשעתא דנפיק שבתא, (נתפרדה החבילה) וסלקא נפשא יתירא, ואשתארון נפשא ורוחא מתפרשן עציבין, אתא ריחא דא, ומתקרבן דא בדא וחדאן. ועל דא, בעי רוחא בתר רוחא, לקבלא ריחא, כיון דאתקבל ריחא מתקרבן כחדא וחדאן. כי האי גוונא ריחא דקורבנא, בריחא (דא) מתקרבין כלא כחדא, ומתלהטן בוציני וחדאן.

תא חזי, תרי בוציני, חד לעילא וחד לתתא, אי להיט בר נש האי בוצינא דלתתא, וכבי לה (ס''א לההוא דלעילא), ההוא תננא דסליק (נ''א מבוצינא תתאה), להיט ההוא בוצינא עלאה. כך תננא דקרבנין, האי תננא דסליק, להיט בוציני עלאי, ומתלהטן בחד, ומתקרבין כלהו כחדא, בריחא דא. ובגין כך, ריח ניחח ליי', (אשה) והא אוקמוה.

ועל דא, ריחא דקרבנא, קיומא דכלא, וקיומא דעלמא. וקרבנא על ידא דכהנא, דמקרב כלא. ובגין כך, שבעה יומי אשלמותא, אשתלימו ביה, בגין דיתברכון כלהו בפולחניה, וישתכחו חדוואן וברכאן לעילא ותתא.

כתיב (ישעיהו כ״ה:א׳) יי' אלהי אתה ארוממך וגו', האי קרא אוקמוה, יי' אלהי אתה. דבעי בר נש לאודאה לשמא קדישא, ולשבחא ליה על כלא. ומאן אתר שבחא דיליה, כמה דאוקמוה. והכא מעמיקא דכלא, דכתיב כי עשית פלא. פלא: כמה דכתיב, (ישעיהו ט׳:ה׳) ויקרא שמו פלא, והא אתמר. עצות מרחוק, עצות: כמה דאת אמר, יועץ. מרחוק: דכתיב, (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק יי' נראה לי. וכתיב, (משלי ל״א:י״ד) ממרחק תביא לחמה.

אמונה אמן, כמה דאת אמר, (דברים ל״ב:ד׳) אל אמונה ואין עול. ואוקמוה אמונה בלילה, כמה דאת אמר (תהילים צ״ב:ג׳) ואמונתך בלילות. וכתיב (איכה ג׳:כ״ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך, וזמין קודשא בריך הוא לדכאה לון לישראל מחוביהון, כמה דכתיב, (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ברוך יי לעולם אמן ואמן