רבי נהוראי סבא פריש לימא רבא,

ואתרגיש ימא, ואתאבידו כל אינון דהוו בארבא,

ואתרחיש ליה ניסא, ונחת בשבילין ידיען בלבא דימא,

ונפק תחות ימא לישובא חדא,

וחמא מאינון בריין, כלהו זעירין.

והוו מצלי צלותא, ולא ידע מאי קא אמרי.

אתרחיש ליה ניסא, וסליק.

אמר, זכאין אינון צדיקייא, דמשתדלי באורייתא, וידעין סתימין דרזי עלאי. ווי לאינון דאפליגו על מליהון ולא מהימני.

מההוא יומא כד הוה אתי לבי רב, ואמרי מלתא דאורייתא, הוה בכי.

אמרי ליה: אמאי קא בכית.

אמר לון: בגין דעברנא על מהימנותא דמלי דרבנן, ומסתפינא מדינא דההוא עלמא.