ר' יהודה ור' יוסי עוסקים בתורה בלילה
רבי יהודה ורבי יוסי הוו יתבי חד ליליא ולעאן באורייתא.
אמר רבי יהודה לרבי יוסי: חמינא דצחותא דאורייתא בליליא הוא יתיר מביממא, אמאי?
אמר ליה: בגין דצחותא דתורה שבכתב, תורה שבעל פה הוא. ותורה שבעל פה, בליליא שלטא ואתערת יתיר מביממא, ובזמנא דאיהי שלטא, כדין איהו צחותא דאורייתא.
פתח רבי יוסי ואמר:
(איוב ל״ה:י׳) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. תא חזי, (שלח לך קע''א ע''ב) בשעתא דאתער רוח צפון, ואתפלג ליליא, הא אוקמוה, דשלהובא חד נפיק, ובטש תחות גדפוי דתרנגולא, ואקיש גדפוי וקארי. וההוא שלהובא בזמנא דמטי גביה, ואתער לקבליה, אסתכי ביה, ואזדעזע וקארי, ואסתכי ואשגח בגין יקרא דמאריה, למעבד רעותיה, וקארי לון לבני נשא.
ועל דא אקרי שכוי, אשגחא. ואקרי גבר, בגין דאתער בשלהובא דגבורה, בסטרא דגבורה קא אתיא לאתערא בעלמא. כדין אינון בני מהימנותא קיימין, ויהבין גבורה וחילא לכנסת ישראל, וכדין אקרי רנה דאורייתא. ועל דא, ירית דוד מלכותא הוא ובנוי לעלמין ולדרי דרין.
וכד תרנגולא קארי, ובני נשא ניימי בערסייהו, ולא מתערי. תרנגולא קארי לבתר, ואמר מה דאמר, (קע''א ע''ב) והא אוקמוה. לבתר בטש בגדפוי, ואמר, ווי לפלניא נזיף דמאריה, שבקא דמאריה, דלא אתער רוחיה, ולא אשגח ליקרא דמאריה.
כד נהיר יממא, כרוזא קרי עליה ואמר, ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה, לסייעא ליה באינון תושבחן, ולמהוי כלא בסיועא חדא. עושי, עושני מבעי ליה, מהו עושי. אלא, בשעתא דבר נש קם בפלגות ליליא, ואשתדל ברנה דאורייתא, דרנה דאורייתא לא אתקרי, אלא בליליא. וכד איהו אשתכח באורייתא, כד נהיר יממא, קודשא בריך הוא וכנסת ישראל מתקני ליה בחד חוטא דחסד לאשתזבא מכלא ולנהרא ליה בין עלאין ותתאין.
רבי יהודה אמר: אנא שמענא דאמר רבי אבא האי קרא:
איה אלוה עושי, עושה לי מבעי ליה, מהו עושי. אלא כמה דאמרת, בשעתא דאיהו קם בפלגות ליליא, ואשתדל באורייתא, כד נהר יממא, אתער אברהם בההוא חוטא דיליה, דכתיב ביה (בראשית י״ד:כ״ג) אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'. וקודשא בריך הוא וכנסת ישראל מתקני ליה, ועבדי ליה בכל יומא בריה חדשה, הדא הוא דכתיב אלוה עושי.
והא (לך לך צ''ד ע''א) אוקמוה, א''ל ו''ה. א''ל: דא אברהם. דכתיב, ביה, האל הגדול. ו' דא קודשא בריך הוא. ה' דא כנסת ישראל. ודא הוא אלוה. ואינון עבדין ליה לבר נש, ומתקנין ליה בכל יומא, ובגין כך כתיב, עושי, כמה דאת אמר (תהילים קמ״ט:ב׳) ישמח ישראל בעושיו. אמר רבי יוסי, ודאי כך הוא, וכלא חד מלה.
רבי יהודה פתח ואמר:
או הודע אליו חטאתו אשר חטא. הודע אליו, מסטרא דמאן, או ידע (נ''א נודע) חטאתו מבעי ליה, מהו הודע אליו. אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל, לאודעא ליה לבר נש, ההוא חובא דהוא חב, ובמה מודע ליה, בדינהא. כמה דאת אמר (איוב כ׳:כ״ז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. הודע אליו, כמאן דפקיד לאחרא.
דתנינן בשעתא דבר נש חב קמי קודשא בריך הוא, ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה, ואשדי ליה בתר כתפיה, נשמתיה ממש סלקת ואסהידת קמי קודשא בריך הוא. כדין, פקיד מלכא לכנסת ישראל, ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא, אושיט דינא עליה, ואודע ליה חוביה, כמה דאת אמר (יחזקאל ט״ז:ב׳) הודע את ירושל ם את תועבותיה.
בתר דמטי עליה דינא, כדין אתער רוחא למהדר בתיובתא קמי מאריה, ואתכנע למקרב קרבנא, דהא מאן דלביה גס ביה, חטי, ואנשי חטאיה, ולא אשגח עליה, וקודשא בריך הוא זמין לקבליה, ופקיד לאודעא ליה לההוא חובא, בגין דלא יתנשי מניה.
אמר רבי יוסי:
הכי הוא ודאי (ס''א מנלן דהכי) והכי אשכחנא בדוד, דכיון דעבד ההוא עובדא דבת שבע, לא אשגח ביה. אמר ליה קודשא בריך הוא, את אנשית ליה, אנא אדכרנא לך. מיד מה כתיב, (שמואל ב י״ב:ז׳) אתה האיש כה אמר ה', אתה האיש דלא דכרית ליה, אתה האיש דאנשית ליה, ובמה אודע ליה בדינא.
אוף הכא, קודשא בריך הוא קאמר, הודע אליו חטאתו אשר חטא ושפיר מלה, והכי הוא, דלא כתיב או נודע אליו, כמה דכתיב, (שמות כ״א:ל״ו) או נודע כי שור נגח הוא, ומאן דקאים בליליא למלעי באורייתא, אורייתא קא מודעא ליה חוביה, ולא באורח דינא אלא כאימא דאודעא לברה, במלה רכיך, והוא לא אנשי ליה, ותב בתיובתא קמי מאריה.
ואי תימא דוד, דהוה קם בפלגו ליליא, אמאי אתערו עליה בדינא, אלא שאני דוד, דאיהו עבר במה דאתקשר, ובעא דינא, ובמה דעבר אתדן. הוא חטא לקבליה דמלכותא קדישא ולגבי ירושל ם קדישא, ובגין דא אתתרך מירושל ם, ומלכותא אעדיו מניה, עד דאתתקן כדקא יאות. (ואתעניש)
אמר רבי יהודה: מהו דקודשא בריך הוא אעניש ליה לדוד על ידא דבריה, דכתיב, (שמואל ב י״ב:י״א) הנני מקים עליך רעה מביתך.
אמר רבי יוסי: הא אוקימנא, בגין דאי יקום עליה בר נש אחרא, לא ירחם עליה.
אמר ליה: והא אבשלום בעא לקטלא לאבוי בכמה עיטין בישין (דבר) עליה, יתיר מבר נש אחרא.
אמר ליה: לא שמענא.
אמר ליה: אנא שמענא, דוד חטא בבת שבע סתם. אמר קודשא בריך הוא, ליתי ברא דבת אל נכר, וינקום נוקמתא, ומאן איהו. דא אבשלום, דברה דיפת תואר הוה, מקרבא. מכאן אוליפנא, מאן דנטיל אתתא דא בקרבא, וחמיד בה, לסוף נפיק מנה בן סורר ומורה. מאי טעמא בגין דעד כען, לא פסקא מנה זוהמא, והא אוקמוה.
רבי יוסי פתח ואמר:
(ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו, האי קרא אוקמוה. אבל תא חזי, כל זמנא דבר נש חטי קמי דקודשא בריך הוא, אית דרגא דאשתמודעא לעילא לקבלי האי חטאה, לדיינא ליה לבר נש, ואסתכל (ס''א ואסתכן) עליה, אי תב בתיובתא שלימתא קמי מאריה, אתעבר חוביה, ודינא לא שלטא עלוי, ולא מאטי עלוי. אי לא תב, אתרשים ההוא חטאה לגבי ההוא דרגא. אוסיף למחטי, הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה, ואסתכם בדרגא קדמאה, כדין בעיא תשובה יתיר. (ואי לא תב) ואי אוסיף למחטי, אוסיף דרגא על דרגא, עד דאשלים לחמשה דרגין.
כיון דאתתקן ימינא לקבליה, ואסתכם עליה. הא שמאלא זמינא, לאסכמא בימינא, ולאתכללא ביה. כיון דשמאלא אסתכם בימינא, כדין לא תליא בתשובה, והא אוקמוה, וכדין כלא אסתכמו עליה בדינא, ודינא שריא עליה.
וכד דינא אשתלים ושריא עליה דבר נש, כדין אסתיים ואתתקנו אצבען, חמש בגו חמש, ימינא בשמאלא, לאחזאה דהא כלא אסתכמו עליה בההוא דינא, וידוי מתישרן, לאחזאה מלה בלא כוונה דבר נש, ולא יתכוון ביה. ועל דא כתיב, (שמות ט״ו:ו׳) ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב. לאתכללא שמאלא בימינא, ואשלים דינא, וכדין הוא קיימא דכלא. ועל דא, כד בעא קודשא בריך הוא לקיימא כלא, כתיב (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו וגו'.
רבי יהודה פתח:
כתיב (ויקראכג) פרי עץ הדר כפת תמרים. פרי עץ הדר, מאן הוא. דא אתרוג. וכי אתרוג מעץ הדר הוא, והא כמה קוצין אית סחרניה, מכאן ומכאן, ואת אמרת פרי עץ הדר. אלא רזא דמלה, דכתיב, (בראשית ב׳:כ״ב) ויבן יי' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. וכתיב (בראשית ב׳:כ״ג) עצם מעצמי ובשר מבשרי, ודא הוא פרי עץ הדר. מנלן דאדם עץ אקרי. דכתיב, (דברים כ׳:י״ט) כי האדם עץ השדה.
כפת תמרים, דסליק לשבעין שנין, וביה אשתכללו שבעין שנין עלאין. ודא אכפת ואתקשר לעילא ותתא. ועל דא אקרי כפות, כמה דאת אמר כפיתו, דסליק להכא ולהכא. הדא הוא דכתיב כי כל בשמים ובארץ דייקא.
רבי יוסי אמר:
פרי עץ הדר דא מזבח, דעביד פירין, וסליק אבין לכל סטרין. מאי טעמא. בגין דכל ע' שנין, יהבין לה חולקא, ואתברכא מכלהו. מאי קא מיירי. בגין דמאן דחטי לגבי מזבח, בכלא חטי, דהא כפית לקבלי ההוא דכפית לעילא, ועל דא אתקשר דא בדא, פרי עץ הדר כפת תמרים ולא כתיב וכפת תמרים.
כתיב (ויקרא ז׳:ל״ה) זאת משחת אהרן ומשחת בניו. מאי קא מיירי. אלא, זאת: דא מזבח, דאתמשח על ידא דאהרן, דכתיב, (שמותמ) ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו. ומשחת (ס''א זו משחת) בניו, דהא מכלהו אתמשח, ואתרבי, ואתברכא, ואתדכא.
תא חזי, בחג סובבים את המזבח זמנא חדא בכל יומא, ושבעה זמנין לבתר. מאי קא מיירי. אלא, למלכא דזמין אושפיזין, ואתעסק בהו, והוה ליה למלכא בת יחידאה, אמרה ליה, מארי מלכא, בגין אושפיזין לא אשגחת עלי. אמר ליה, חייך ברתי פרקטא חדא אסליק לך בכל יומא, (דשוי ככלהו).
כך, בכל יומא ויומא דחג, מקריבין ישראל לקבל אומין דעלמא. אמר מזבח למלכא קדישא, לכלהו משתכחי מאנין וחולקין, ולי מה אנת יהיב. אמר לה, בכל יומא ויומא יסובבון ליך שבעה יומין עלאין, לברכא לך, ויהבין לך שבעין חולקין (בכל יומא), רבי יוסי אמר שבעין חולקין בכל יומא לקבל שבעין פרים דמתקרבין בחג.
רבי יהודה אמר:
שבעה בכל יומא, בגין דהא אתברכא (מאתר) מכלהו, ולסוף, שבעה יומין, מתברכא מאתר דמשח רבותא אשתכח. (ולבתר) שבעה זמנין, לקבל כל אינון שבעה יומין, בגין לקיימא לה ברכאן מן מבועא דנחלא, דנגיד תדיר ולא פסיק, אשתכח דאתברכא (תדיר) בכל יומא ויומא, עד שבעה יומין דאתברכא ממבועא דנחלא. וכן זמנא אחרא שבעה זמנין כחדא ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עלאה דמבועא נפיק ולא פסק, כדקאמרן.
בכל יומא, מכריזין עלה ואמרין, (שמואל א ב) עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה. עד עקרה ילדה שבעה: דא כנסת ישראל, דאתברכא משבעה בכל יומא, וסליק לחושבן עלאה. ורבת בנים אמללה, אלין אומין עובדי עבודה זרה, דסלקין ביומא קדמאה לחושבן רב, ולבתר מתמעטין ואזלין בכל יומא ויומא. ועל דא, מזבח מכפר על חוביהון דישראל מזבח מדכי להון, ואריק להון ברכאן מעילא לתתא.
וענף עץ עבות: דא מלכא קדישא, דאחיד לתרין סטרין. ובגין כך הדס תלת ענף, דיתעבד ענף עץ עבות, דאחיד לכל סטרא. וערבי נחל: אלין תרין קיימין, דמהכא נפיק, לכפות תמרים. כפות תמרים, אחיד לעילא ואחיד לתתא, והא אתמר. אתרוג נפקא מגו כובין דאילנא והכי הוא. כפות תמרים הכי נמי אחיד בהו ודאי, כל מה דנפיק לעלמא מהכא נפקא ומהכא אתיין. (ס''א אתזן)
רבי יוסי פתח:
(תהילים מ״ג:ד׳) ואבואה אל מזבח אלהים. מאן מזבח אלהים. דא הוא מזבח דלעילא, מזבח אלהים ודאי. והיינו באר דיצחק. ולזמנין מזבח יי', כמה דאת אמר (מלכים א ח׳:נ״ד) קם מלפני מזבח יי', ועל דא ירתין עלמין מהכא דינא ורחמי, בגין דהיא ינקא בהאי סטרא ובהאי סטרא, והא אוקמוה מלה.