(תהילים ל״ב:ה׳) חטאתי אודיעך וגו', מכאן אוליפנא, דכל בר נש דמכסי חטאוי ולא מפרש לון קמי מלכא קדישא, ויתבע עלייהו רחמי, לא יהבין ליה למפתח פתחא דתשובה, בגין דאיהו אכסיף (נ''א מכסי) מניה. ואי איהו פריש לון קמי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא חייס עליה ויתגברון רחמי על דינא.

וכל שכן אי איהו בכי, דהא כל פתחין סתימין איהו פתח, ואתקבל צלותיה, ועל דא, פרישו דחטאוי, יקרא הוא דמלכא, לאגברא רחמי על דינא. ועל דא כתיב (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני. מהו יכבדנני. תרין כבודין אינון, חד לעילא, וחד לתתא, חד בעלמא דין, וחד בעלמא דאתי.

האי קרא קשיא בכלא, בסגיאות מלין, דהא באודה עלי פשעי סגי. מהו חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, ולבתר אודה עלי פשעי ליי', ועוד דהא אודה עלי פשעי ליי', לך מבעי ליה.

אלא דוד, כל מלוי ברוח הקדש אמרן, ולמלכותא דשמיא אמר, בגין דאיהי שליחא מתתאי לעילאי, ומעילאי לתתאי, ומאן דבעי למלכא, לה אודע בקדמיתא. ועל דא חטאתי אודיעך, (ד''א למלכותא דשמיא קאמר) ועוני לא כסיתי, מצדיקו של עולם. אמרתי אודה עלי פשעי ליי', דא מלכא קדישא, דשלמא כלא דיליה, ושלמא דבעי בר נש לאעלאה קמיה בהודאה. דהא שלמים הכי מתקרבין בהודאה, דכתיב (ויקרא ז׳:י״ג) על זבח תודת שלמיו. (תהילים ל״ב:ה׳) ואתה נשאת עון חטאתי סלה. דא לעילא לעילא, אתר דעתיקא קדישא שריא. בגין כך, האי קרא אחיד בכלא.

כגוונא דא, מאן דיתבע בעותיה למלכא, בעי ליחדא שמא קדישא ברעותיה, מתתא לעילא ומעילא לתתא, ולקשרא כלא בחד קשרא, ובההוא קשורא אשתכח בעותיה. אמר רבי יוסי, מאן הוא חכימא, למתבע בעותיה כדוד מלכא, דהוא הוה נטיר פתחא דמלכא. אמר ליה רבי חייא ודאי הכי הוא. ועל דא אורייתא אוליף לן, ארחי

דמלכא קדישא, בגין דננדע למיהך אבתריה, כמה דאת אמר (דברים י״ג:ה׳) אחרי יי' אלהיכם תלכו וגו'.

(ירמיהו ל״א:ט״ו) כה אמר יי' קול ברמה נשמע נהי בכי וגו'. כה אמר יי', הא אוקמוה, בכל אתר דנביאה שרי למללא, הוו מלוי אשתמודען, והכא האי כה אמר יי', קודשא בריך הוא. ומה אמר, קול ברמה נשמע.

הכי תנינן, דבההוא יומא דאתחרב בי מקדשא לתתא, וישראל אזלו בגלותא, ריחיין על צאוריהון, וידיהון מהדקן לאחורא. וכנסת ישראל, אתתרכת מבית מלכא למיהך בתריהון. בשעתא דנחתת, אמרת איהך בקדמיתא ואבכה על מדוראי, ועל בני, ועל בעלי. כד נחתת, חמת אתרהא חריב, וכמה דמא דחסידי אתושד בגווה, והיכלא קדישא וביתא אתוקד באשא.

כדין ארימת קלא, ואתרגישו עלאי ותתאי, ומטא קלא לעילא, עד אתר דמלכא שרי ביה. ובעא מלכא לאהדרא עלמא לתהו ובהו, עד דנחתו כמה אוכלוסין, וכמה משריין, לקבלה ולא קבלה תנחומין מנייהו. הדא הוא דכתיב קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה, דלא קבלה מנייהו תנחומים. כי איננו: בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא לעילא, ולא אשתכח בגווה, הדא הוא דכתיב כי איננו, ולא כתיב כי אינם.

(ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו', כי הנני מושיעך מרחוק. מרחוק, מקרוב מבעי ליה. והא אוקמוה האי קרא, מרחוק, כמה דאת אמר ושבו מארץ מרחק. אבל מרחוק, כההוא דכתיב, (ירמיה לא) מרחוק יי' נראה לי. וכתיב (משלי לא) ממרחק תביא לחמה. ומאן היא. (בראשית רכ''א ע''א) עמיקא דנחלא, אתר דההוא נהר נגיד ונפיק. ושב יעקב, כיון דכתיב אל תירא עבדי יעקב, מהו ושב יעקב. אלא כמה דתנינן, קודשא בריך הוא סליק לעילא לעילא, כמה דכתיב, (תהלים י) למה יי' תעמוד ברחוק, ומההוא אתר רחוק הנני מושיעך.

ושב יעקב, לאתריה (לכורסיא), לאזדווגא בכנסת ישראל. ושקט: דא יסוד. ושאנן, למשרי דיוריה בה. ואין מחריד, מיצחק. כמה דאת אמר, (בראשית כ״ז:ל״ג) ויחרד יצחק חרדה גדולה ועל דא (בראשית ל״א:מ״ב) ופחד יצחק כתיב. וההוא פחד כד אתער, אסתלק יסוד לאתר אחרא, הדא הוא דכתיב, (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים. בציון דייקא, ועל דא ואין מחריד, והשתא קודשא בריך הוא שזיב לן מרחיק, ואסתיר לן בהאי אתר, בהשקט ובשלוה, ואין מחריד מכלא. דכד קודשא בריך הוא עביד ניסא בכלא עביד.

(שופטים ד׳:ח׳) ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי וגו', מאי קא מיירי. אלא אמר ברק הואיל ורוח קדישא שריא עלה, בזכותה אשתזיב, ולא לישרי עלי נזקא. ומה ברק סמיך על אתתא לאשתזבא בגינה. אנן דאורייתא עמנא דהיא שמיה דמלכא קדישא, על אחת כמה וכמה.

אודך לעולם כי עשית. אודך, דוד המלך עליו השלום (לקודשא בריך הוא) אמרו, על ההוא עולם בתראה, דאיהו עבד דדוד מלכא אחיד ביה בההוא עולם, וביה ירית מלכותא. ואקוה שמך כי טוב, דא קודשא בריך הוא, ביחודא דהאי עלמא דאקרי טוב. אימתי אקרי טוב. נגד חסידיך. מאן אינון חסידיך.

אלא אית חסד ואית חסד, ואלין אקרון חסדי דוד (ויחי רי''ט, תרומה קס''ט) הנאמנים. וכד אלין חסדי דוד אתמליין מההוא טיבו דנגידו דעתיקא קדישא, כדין אקרי יסוד טוב. כדין אשתכח טוב לגבייהו. דהא (ס''א כד אשתכח כמה דאיהו ביה) כמה דאשתכח דאיהו ביה, הכי איהו מבסם להאי עלמא בתראה. וכלא אשתכח בברכה, ועל דא דוד הוה מחכה להאי דרגא, דנהיר להאי עולם דאיהו אחיד ביה.

הא מלה אחרא שמענא מניה בההיא שעתא: בקרא דכתיב, (דניאל ט׳:י״ז) ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו וגו' למען אדני. ואמר הכי, אי שמא דא מעליא (נ''א לעילא) מכלא, שפיר הוא, דהכי אמרין עביד בדיל מלכא. אבל שמא דא, הא ידיע דהוא אתר בי דינא, דמניה נפיק דינא לעלמא. מאן חמא דאמרין למלכא, עביד בגין עבדך, או בגין מלה זעירא מנך.

אלא הכי אצטריך, דשמא דא אתקין ביתא למלכא, ובי מקדשא לתתא, ודא אחיד בדא, בגין דאתקשר דא בדא. וכד מקדשא לתתא קאים בקיומיה, האי שמא לעילא קאים בקיומיה. ודא הוא כמאן דאמר למלכא בני ביתא דא, והיכלא דא, בגין דלא ישתכחת מטרוניתא דיתבא לבר מהיכלה. אוף הכא, (דניאל ט׳:י״ז) והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. מאי טעמא למען אדני. דלא ישתכח לבר מן דיוריה.

האי קרא דכתיב, (תהילים ס״ג:א׳) מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה, דוד אמר שירתא, כד הוה עריק מחמוי, אמאי אמר (תהילים ס״ג:ב׳) אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי וגו'. אלהים אלי אתה, דהא בגבורה אחידא תדירא. אשחרך, וכי דוד היך יכיל לשחרא ליה לקודשא בריך הוא, בארעא רחיקא, ואתתרך מארעא דשכינתא שריא.

אלא, אף על גב דאתתרך מתמן, לא שביק דידיה לשחרא ליה לקודשא בריך הוא. ואנא שמענא, אשחרך: כמאן דאמר, איזיל לאתחזאה קמך, בר דלא יכילנא. כך אשחרך, בר דאנא לבר מאתר דשכינתא שריא. צמאה לך נפשי, דהא נפשאי וגופא דילי תאיבין לגבך, לאתחזאה קמך, ולא יכילנא, בגין דאנא בארץ ציה ועיף בלי מים, דהא ארץ ציה ועיף אקרי לבר מאתר דשכינתא שריא. בגין דמים חיים לא שכיח הכא. ומאן אינון מים חיים. דא שכינתא, דכתיב בה (בראשית כ״ו:י״ט) באר מים חיים, ועל דא ארץ ציה ועיף בלי מים כתיב.

(תהילים כ״ב:א׳) למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. מאן אילת השחר. דא כנסת ישראל. דאקרי (משלי ה׳:י״ט) אילת אהבים ויעלת חן. וכי אילת השחר, ולא כל יומא. אלא, אילת: מההוא אתר, דאקרי אילת אהבים ויעלת חן. והיא אתיא מההוא אתר דאקרי שחר, כמה דאת אמר (הושע ו׳:ג׳) כשחר נכון מוצאו, ודוד מלכא על כנסת ישראל קאמר דא, דהא לא אמרה כנסת ישראל דא (ס''א דאקרי אילת אהבים ויעלת חן והיא אתייא מההוא אתר דאקרי שחר כמה דאת אמר כשחר נכון מוצאו ודוד מלכא על כנסת ישראל קאמר דא) משמע דכתיב על אילת השחר.

תא חזי, בשעתא דרמש ליליא, פתחין סתימין דעלאי ותתאי משתכחי (ס''א משתככי). וכל אינון רחיקין, מתערין ואזלין ושטאן כל עלמא, ומהדרין על גופי בני נשא, וסחרי לאתרייהו ולערסייהו. וחמאן דיוקנא דמלכא קדישא, ומסתפי. דהא אתקפו בערסייהו במלי דשמא קדישא. ובני נשא, נשמתהון סלקין כל חד וחד כדחזי ליה, והא אוקמוה. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דנשמתהון סלקין לעילא, ולא מתעכבי באתר אחרא דלא אצטריך.

כד אתפלג ליליא, כרוזא קאים וכריז, ופתחין פתיחו. כדין רוחא חד דסטר צפון אתער, ואקיש בכנור דדוד, ומנגן מאליו. ושבחת למלכא, וקודשא בריך הוא משתעשע בצדיקייא בגנתא דעדן.

זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא ואשתדל באורייתא, וכל מאן דקאים בההוא זמנא ואשתדל באורייתא, אקרי חבריה דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל. ולא עוד, אלא דאלין אקרון אחים ורעים ליה. דכתיב, (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ואקרון חברים בהדי מלאכין עלאין, ומשריין עלאין, דכתיב, (שיר השירים ח׳:י״ג) חברים מקשיבים לקולך.

כד אתי יממא, כרוזא קאים וכריז, ופתחין דסטר דרומא אתפתחו. ומתערין ככבים ומזלות, ופתחין דרחמין אתפתחו. ומלכא יתיב וקביל תושבחן. כדין כנסת ישראל נטלא לאינון מלין וסלקא. וכל אינון חברים אחידן בגדפהא, ומלייהו אתיין ושריין בחיקא דמלכא. כדין פקיד מלכא, למכתב כל אינון מלין.

ובספרא כתיבו כל אינון בני היכליה, וחוטא דחסד אתמשך עלייהו, דמההוא חוטא אתעטר בר נש בעטרא דמלכא, ומניה דחלין עלאין ותתאין, הוא עאל בכל תרעי מלכא, ולית מאן דימחי בידוי. ואפילו בזמנא דמאריהון דדינא קיימין למידן עלמא, לא דיינין עליה דינא. בגין דהא אתרשים ברשימו דמלכא, דאשתמודעא דאיהו מהיכלא דמלכא, ובגין דא לא דיינין עליה דינא. זכאה חולקיהון דצדיקייא דמשתדלי באורייתא, וכל שכן בזמנא דמלכא תאיב על מלי דאורייתא.

תא חזי, רזא דמלה, לא קיימא כנסת ישראל קמי מלכא אלא באורייתא. וכל זמנא דישראל בארעא אשתדלו באורייתא. כנסת ישראל שראת עמהון. כד אתבטלו ממלי אורייתא, לא יכלא לקיימא עמהון שעתא חדא. בגיני כך, בשעתא דכנסת ישראל אתערת לגבי מלכא באורייתא, אתתקיף חילהא, ומלכא קדישא חדי לקבלא לה.

וכל זמנא דכנסת ישראל אתת לקמי מלכא, ואורייתא לא אשתכחת עמה, כביכול תשש חילהא. ווי לאינון דמחלשין חילא דלעילא, בגיני כך, זכאין אינון דמשתדלי באורייתא, וכל שכן בההיא שעתא דאצטריך לאשתתפא בה בכנסת ישראל. כדין קודשא בריך הוא קארי עליה, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

(ישעיהו כ״א:י״א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל. האי קרא אוקמוה חברייא, בכמה אתר. אבל משא דומה, כל זמנין דישראל אשתכחו בגלותא, אתיידע זמנא וקצא דלהון, וזמנא וקצא דההוא גלותא. וגלותא דאדום, הוא משא דומה, דלא אתגלייא ולא אתיידע כאינון אחרנין.

קודשא בריך הוא אמר, אלי קורא משעיר, קלא שמענא בגלותא דשעיר, אינון דדחקי בינייהו, אינון דשכבי לעפרא. ומאי אמרי. שומר מה מלילה שומר מה מליל אינון תבען לי על מטרוניתא, מה עבדית מן מטרוניתא דילי.

כדין קודשא בריך הוא כניש לפמליא דיליה, ואמר, חמו בני רחימי, דאינון דחיקין בגלותא, ושבקין צערא דלהון, ותבעין לי על מטרוניתא. ואמרי, שומר: אנת דאקרי שומר, אן הוא שמירה דילך אן הוא שמירה דביתך. מה מלילה: מה עבדת מלילה, הכי נטרת לה. מה מליל. דהא לזמנין אתקרי לילה, ולזמנין אתקרי ליל, הדא הוא דכתיב, (שמות י״ב:מ״ב) ליל שמורים הוא. וכתיב הוא הלילה הזה.

כדין קודשא בריך הוא אתיב לון, הא שמירה דידי אשתכח, דהא אנא זמין לקבלה, ולאשתכחא בהדה, הדא הוא דכתיב אמר שומר, ההוא דנטיר ביתא, אתא בקר וגם לילה. דהא בקדמיתא אסתלק לעילא לעילא, וסליק לההוא (ס''א אתר) בקר (ע''ד ע''ב) דאזדמן ביה תדירא. השתא אתא בקר. הא זמין לאתחברא בלילה. וגם לילה, הא זמינא היא. אבל בגיניכון אתעכבו.

ואי אתון בעאן דא, על מה אתון מתעכבי, שובו. שובו בתשובה. כדין אתיו, אתו לגבאי, ונהוי כלא במדורא חדא, וכלנא נתוב לאתרנא. הדא הוא דכתיב, (דברים ל׳:ג׳) ושב יי' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר, אלא ושב. תרין ושב ושב כתיב הכא. אלא, חד לכנסת ישראל. וחד לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב ושב יי' אלהיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים.

(איוב ל״ח:ז׳) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. תא חזי, כד קודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, כל מלי דעלמא תתאה (ס''א עלאה), וכל עלאין ותתאין מתערין לקבליה. וכל אילני דבגנתא דעדן, פתחי שבחא לקבליה. הדא הוא דכתיב, (דברי הימים א ט״ז:ל״ג) אז ירננו עצי היער מלפני יי' כי בא. ואפילו עופי דארעא, כלהו מרחשי שבחא קמיה. כדין שלהובא נפק, ובטש בגדפוי דתרנגולא, וקרי ושבח למלכא קדישא. וקרי לבני נשא דישתדלון באורייתא, ובשבחא דמאריהון, ובפולחניה. זכאה חולקיהון דמאן דקיימין מערסייהו, לאשתדלא באורייתא.

כד אתי צפרא, פתחין דדרומא נפתחין, ותרעי דאסוותא נפקין לעלמא, ורוחא דמזרח אתער, ורחמי אשתכחו, וכל אינון ככביא ומזלי דממנן תחות שולטניה דהאי בקר, כלהו פתחין שבחא וזמרין למלכא עלאה. הדא הוא דכתיב, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, מה בעאן הכא בני אלהים, דאינון מזמנין תרועה בהאי בקר, והא כל דינין אתעברו בזמנא דחסד אתער בעלמא. אלא ויריעו כל בני אלהים, הא אתבר תוקפא דדינין קשיין, אתבר חילא דלהון, כמה דאת אמר (ישעיהו כ״ד:י״ט) רעה התרועעה ארץ.

וכל כך, בגין דהאי בקר אתער בעלמא, ואברהם אתער ואתי למנטע אשל בבאר שבע. מלה דא הכי שמענא לה, בבאר שבע ודאי, וכתיב (בראשית כ״א:ל״ג) ויקרא שם בשם יי' אל עולם.

(בראשית מה) הבקר אור והאנשים שלחו וגו', מאי הבקר אור. הכי אוליפנא, מהו בקר. אלא בזמנא דאתי צפרא, ודינין מתעברן, וחסד בעא לאתערא, כל אינון דאתיין מסטרא דא, מבקרי (ס''א מפקדי) לאתרייהו, לזמנא ברכאן לעלמא. ודא הוא הבקר אור, דהא רחמי מתישבי לעלמא, וחסד קאי באתריה, כדין הוא בקר אור. וכתיב (בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב.

תא חזי, כלא הוא בדרגין ידיען. ליליא, הא ידיעא. בקר אור, הא ידיעא, והוא דרגא עלאה דאשתכח ביה תדירא. אימתי. כד נהיר שמשא. שמשא ידיעא, והוא דרגא עלאה, דמבסם לכלא, ונהיר לכלא, כמה דאת אמר, (תהילים פ״ד:י״ב) כי שמש ומגן יי' אלהים. והאי בקר אור, נהיר משמשא, ודא נהיר לליליא. בגין כך, כלא תליא דא בדא. והאי בקר אור כד אתער, כל בני עלמא אתאחדן באחדותא בחדותא, ומשתכחי בעלמא, והשתא הא נהיר יממא, עידן רעותא הוא, למהך באורחא.

(דברים ל״א:ט״ו-ט״ז) ויאמר יי' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וגו'. תא חזי, כל זמנא דהוה משה קיים בעלמא, הוה ממחי בידייהו דישראל, בגין דלא ישתכחון בחיובא קמי קודשא בריך הוא ובגין דמשה אשתכח בינייהו לא יהא כההוא דרא עד דרא דייתי מלכא משיחא דיחמו יקרא דקודשא בריך הוא כוותייהו דאינון אתדבקו מה דלא אתדבקו דרין אחרנין.

דתנינן, חמאת שפחה חדא על ימא, מה דלא חמאת עינא דיחזקאל נביאה. אי אינון אתדבקו כל כך, נשיהון דישראל כל שכן. בנייהו כל שכן. גוברין כל שכן. סנהדרין כל שכן. נשיאים כל שכן, וכל שכן נביאה עלאה מהימנא משה, דאיהו על כלא. והשתא אלין טייעי מדברא מרחשין חכמתא כל כך, כל שכן חכימי דרא, כל שכן אינון דקיימי קמיה דרבי שמעון, ואולפי מיניה בכל יומא. כל שכן וכל שכן רבי שמעון דהוא עלאה על כלא.

בתר דמית משה, מה כתיב, (דברים ל״א:ט״ז) וקם העם הזה וזנה וגו'. כך, ווי לעלמא כד יסתלק מניה רבי שמעון, דמבועי דחכמתא יסתתמו מעלמא, ויבעי בר נש מלה דחכמתא, ולא ישכח מאן דיימא, וטעאן כל עלמא באורייתא, בגין דלא ישתכח בינייהו, מאן דאתער בחכמתא. על ההוא זמנא כתיב, ואם כל עדת ישראל ישגו. ואם ישגו באורייתא, ולא ינדעון אורחהא, במאי הוא, בגין ונעלם דבר מעיני הקהל, דלא ישתכח מאן דידע לגלאה עמיקתא דאורייתא ואורחהא. ווי לאינון דרין דמשתכחי כדין בעלמא.