כתיב, (תהלים צב) צדיק כתמר יפרח וגו'. צדיק כתמר, מאי כתמר. דהא מכל אילני עלמא לית דמתעכב לאפרחא, כמו תמר. דסליק לשבעין שנין. מאי טעמא כתמר. אלא אף על גב דקרא אסהיד, חברייא כלהו לא בעו לגלאה.

אבל צדיק כתמר יפרח, על גלותא דבבל אתמר, דהא לא תבת שכינתא לאתרהא, אלא בסוף שבעין שנין. הדא הוא דכתיב, (ירמיה כט) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. ודא הוא צדיק כתמר יפרח, דסליק דכר ונוקבא לשבעין שנין. צדיק: דא קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (תהלים יא) כי צדיק יי' צדקות אהב. וכתיב, (שמות ט) יי' הצדיק. וכתיב, (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב.

כארז בלבנון ישגא, מהו ארז. דא קודשא בריך הוא. דכתיב, בחור כארזים. (ס''א דיתיב על כורסיא דיעקב שלימא) בלבנון ישגא, בלבנון ודאי, ודא הוא עדן דלעילא, דעליה כתיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך. והאי ארז, בההוא אתר עלאה, ישגא.

ודא בגלותא בתראה הוא כהאי ארז, דאתעכב לסלקאה. ומשעתא, דסליק עד דקאים בקיומיה, הוא יומא. ושירותא דיומא אחרינא, עד דעביד צל בנהורא דיממא. וארז לא סליק, אלא בעדונא דמיא. כמה דאת אמר (במדבר כ״ד:ו׳) כארזים עלי מים. כך ארז בלבנון ישגא. דמתמן נפיק מבועא ונהרא דמיא, לאשקאה. וארז, דא קודשא בריך הוא, דכתיב, (שיר השירים ה) בחור כארזים.

שתולים בבית יי', לזמנא דמלכא משיחא. בחצרות אלהינו יפריחו, בתחיית המתים. עוד ינובון בשיבה, בההוא יומא דישתכח עלמא חרוב. דשנים ורעננים יהיו, לבתר דכתיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ב) השמים החדשים והארץ החדשה, וכדין (תהלים קד) ישמח יי' במעשיו כתיב. וכל כך למה (תהילים צ״ב:ט״ז) להגיד כי ישר יי' צורי ולא עולתה בו.

(משלי ט״ז:כ״ח-כ״ט) איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף. איש תהפוכות ישלח מדון, כמה דאמרן, חייביא עבדי פגימו לעילא. ונרגן מפריד אלוף, מפריד אלופו של עולם, ודא קודשא בריך הוא.

דבר אחר איש תהפוכות ישלח מדון. מהו ישלח. ישלח לאינון נטיען. מדון: דינקן מסטרא דדינא. ונרגן מפריד אלוף, כמה דאמרן, חייביא עבדין פגימו לעילא. מפריד: דיחודא לא אשתכח, מפריד, למטרוניתא ממלכא. ולמלכא ממטרוניתא. ובגין כך לא אקרי אחד, דאחד לא אקרי, אלא כד אינון בזווגא חדא. ווי לאינון חייביא דעבדין פרודא לעילא. זכאין אינון צדיקייא, דאינון מקיימן קיומא דלעילא, וזכאין אינון מאריהון דתשובה דתייבין כלא לאתרייהו.

ועל דא תנינן, אתר דבעלי תשובה יתבי, צדיקים גמורים לא יתבי ביה. מאי טעמא. אלא אינון אתתקנו באתר עלאה, באתר דשקיו דגנתא משתכח מתמן. ודא הוא תשובה. ועל דא אקרון בעלי תשובה. ואלין אתתקנו באתר אחרא, דאקרי צדיק.

ועל דא אלין יתבין באתר עלאה, ואלין יתבין באתר זוטרא. מאי טעמא. אלין תייבין מיא לאתרייהו, מאתר עלאה דנהרא עמיקא, עד ההוא אתר דאקרי צדיק. וצדיקים גמורים, נגדין לון מההוא אתר דאינון יתבי, להאי עלמא. ועל דא אלין עלאין ואלין תתאין. זכאה חולקיהון דמארי תשובה. וזכאה חולקיהון דצדיקייא, דבגיניהון עלמא מתקיימא.

הדא הוא דכתיב והיה כי יחטא ואשם וגו'. מה כתיב לעילא, או מצא אבדה וכחש בה וגו', דהא בגין דא אסתלק קודשא בריך הוא מכלא. כביכול קודשא בריך הוא לא אשתכח בקיומיה, דהא כנסת ישראל אתפרשא מאתרהא, הדא הוא דכתיב, (ירמיהו ז׳:כ״ח) אבדה האמונה. (ל''ה, קצ''א) מאי אמונה. דא כנסת ישראל. כמה דאת אמר (תהילים צ״ב:ג׳) ואמונתך בלילות. אבדה האמונה כמה דאת אמר (ירמיהו ט׳:י״א) על מה אבדה הארץ, וכלא חד.

והא אוקימנא אבדה, ולא נאבדת, ולא אבודה. כגוונא דא, (ישעיה נז) הצדיק אבד, אבוד, או נאבד, לא כתיב, אלא אבד. הדא הוא דכתיב אבדה האמונה, בגין כך והשיב את הגזלה או את האבדה וגו'.