רבי יוסי הוה לעי באורייתא והוו עמיה רבי יצחק ורבי חזקיה.

אמר רבי יצחק: הא חמינן דעובדא דמשכנא כגוונא דעובדא דשמים וארץ, והא אתערו חברייא ברזין דלהון זעירו, דלא יכיל בר נש למיכל בפומיה, ולמישט ידיה לגו פומיה ולמבלע.

אמר רבי יוסי: מלין אלין נסלק לון לגו (נ''א לגביה) בוצינא קדישא, דאיהו מתקן תבשילין מתיקין, כמה דאתקין לון עתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין, ואיהו אתקין תבשילין, דלית בהו אתר, למיתי אחרא, למשדי בהו מלחא. ותו, דיכיל בר נש למיכל ולמשתי ולאשלמא כרסוי מכל עדונין דעלמא ולאשתארא, וביה יתקיים, (מלכים ב ד׳:מ״ד) ויתן לפניהם ויאכלו ויותירו כדבר יי'.

פתח ואמר:

ודרא דא דרבי שמעון שריא בגויה, רעותא דקודשא בריך הוא בגיניה דרבי שמעון, דיתגליין מלין סתימין על ידוי. אבל תווהנא על חכימי דרא, היך שבקין אפילו רגעא חדא, למיקם קמי דרבי שמעון למלעי באורייתא, בעוד דרבי שמעון קאים בעלמא, אבל בדרא דא לא יתנשי חכמתא מעלמא, ווי לדרא כד יסתלק איהו, וחכימין יתמעטון, וחכמתא יתנשי מעלמא.

אמר רבי יצחק:

ודאי הכי איהו,

דהא יומא חד הוינא אזיל עמיה בארחא,

ופתח פומיה באורייתא,

וחמינא עמודא דעננא נעיץ מעילא לתתא,

וחד זיהרא זהיר גו עמודא.

דחילנא דחילו סגי

אמינא: זכאה איהו בר נש, דהכי אזדמן ליה בהאי עלמא.

מה כתיב ביה במשה: (שמות ל״ג:י׳) וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו.

יאות הוא למשה, דאיהו נביאה מהימנא עלאה על כל נביאי עלמא, ודרא ההוא דקבילו אורייתא על טורא דסיני, וחמו כמה נסין וכמה גבוראן במצרים ועל ימא.

אבל הכא בדרא דא זכותא עלאה דרבי שמעון קא עביד לאתחזאה נסין על ידוי.