זמנא חדא סליקו ישראל למחג חגא ואתערבו עובדי עבודת כוכבים ומזלות בהדייהו,

וההוא שתא לא אשתכח ברכתא בעלמא.

אתו שאילו לרב המנונא סבא,

אמר להו: חמיתון סימנא בקדמיתא בהאי.

אמר ליה: סימנא חמינן, דכד תבנא מהתם כל ארחין אסתימו ממיא, ועננא וחשוכא אשתכח, דלא יכלין למהך כל אינון דסליקו לתמן. ועוד, בשעתא דעאלנא לאתחזאה אפי שמיא אתחשכו ואתרגיזו. (אתרגיש בחמא)

אמר להו: ודאי או אית בינייכו בני נשא דלא אתגזרו, או עובדי עבודת כוכבים ומזלות סליקו בהדייכו, דהא לא אתברכאן בההיא שעתא בר מאינון ישראל דאתגזרו ובהאי את קדישא מסתכל קודשא בריך הוא ובריך לון.

לשתא אחרא סליקו, וסליקו אינון עובדי עבודת כוכבים ומזלות דאתערבו בהדייהו כד הוו אכלין קרבנייא והוו חדאן.

וחמו לאינון עובדי עבודת כוכבים ומזלות דטפסאן בקוטרייהו לקוטרא דכותלא.

אשגחו בהו דכלא מברכין ואינון לא בריכו.

אתו ואמרו מלה לבי דינא,

אתו ושאילו לון,

אמרו: האי דאכלתון חולקא דלכון מאן קורבנא הוה?

לא הוה בידייהו.

בדקו ואשכחו דאינון עובדי עבודת כוכבים ומזלות, וקטלו לון.

אמרו: בריך רחמנא דשזיב לעמיה, דודאי לית ברכתא שריא אלא בישראל זרעא קדישא בני מהימנותא בני קשוט.

וההיא שתא אשתכח ברכתא בעלמא, בשלימו.

פתחו ואמרו, (תהילים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך וגו'.