רישא דמלכא, אתתקן בחסד ובגבורה. בהאי רישא, תליין שערי, נימין על נימין, דאינון כל משיכותא דמתאחדן בהו עלאי ותתאי. מארי דמארין, מארי דקשוט, מארי דמתקלא, מארי דיבבא, מארי דיללה, מארי דדינא, מארי דרחמי, וטעמי אורייתא, ורזי אורייתא דכיין, מסאבן, כלהו אקרון שערי דמלכא, כלומר משיכותא דאתמשך ממלכא קדישא, וכלא נחית מעתיקא סתימאה. (קדישא)

מצחא דמלכא, פקידותא דחיביא, כד אתפקדן בעובדייהו, וכד אתגליין חובייהו, כדין אקרי מצחא דמלכא. כלומר, גבורה אתתקף בדינוי, ואתפשט בסטרוי, ודא אשתני ממצחא דעתיקא קדישא, דאקרי רצון.

עיינין דמלכא, אשגחותא דכלא, אשגחותא דעלאין ותתאין, וכל אינון מארי אשגחותא הכי אקרון. בעיינין, גוונין אתאחדן, ואינון גוונין אקרון, כל אינון מארי אשגחותא דמלכא, כל חד כפום ארחיה, וכלהו גוונין דעינא אקרון. כמה דאתחזי אשגחותא דמלכא, הכי גוונין מתערין.

גביני דעיינין, אקרון, אתר דיהבין אשגחותא, לכלהו גוונין מארי אשגחותא. הני גבינין לגבי דלתתא, גבינין לאשגחותא מההוא נהרא דנגיד ונפיק, אתר לאתמשכא מההוא נהרא, לאסתחאה בחוורא דעתיקא, מחלבא דנגיד מאמא. דכד גבורה מתפשטא, ועיינין מלהטן בגוון סומקא, נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה, ולהטא באמא, ואתמלייא מחלבא, וינקא להני, (לכלא) ואסתחן כלהו עיינין, בההוא חלבא דאמא, דאתנגיד ונפיק תדיר. הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ה׳:י״ב) רוחצות בחלב. בחלב דאמא, דנגיד תדירא ולא פסיק.

חוטמא דמלכא קדישא, תקונא דפרצופא, כד מתפשטן גבורן, ומתאחדן כחדא, אינון חוטמא דמלכא קדישא. ואינון גבורן מחד גבורה אחידן ונפקין. וכד דינין מתערין, ונפקין מסטרייהו, לא מתבסמן, אלא בתננא דמדבחא. וכדין כתיב, (בראשית ח׳:כ״א) וירח יי' את ריח הניחוח. שאני חוטמא דעתיקא, דלא אצטריך, דחוטמא דעתיקא, ארך אפים בכלא אקרי, וההוא נהירו דחכמתא סתימאה, אקרי חוטמא דיליה. והיינו תהלה, דכתיב, (ישעיהו מ״ח:ט׳) ותהלתי אחטם לך. ועל דא אתער דוד מלכא, (תהלים קמה) תהלה לדוד וגו'.

אודנין דמלכא, כד רעוא אשתכח, ואמא ינקא, ונהירו דעתיקא קדישא אתנהיר, מתערין נהירו דתרין מוחי, ונהירו דאבא ואמא, כל אינון דאקרון מוחי דמלכא, ומתלהטין כחדא. וכד מתלהטן כחדא, אקרון אזני יי'. דהא אתקבילת צלותהון דישראל. וכדין אתערותא לטב ולביש, ובאתערותא דא, מתערין מארי דגדפין, דנטלין קלין דעלמא, וכלהו אקרון אזני יי'.

אנפוי דמלכא, נהירו דאבא ואמא, ואתפשטותא דלהון, דנהרין וסחרין, ולהטין בהאי רישא דמלכא. וכדין סהדותא אסתהד במלכא (נ''א במלכא דמלכא) מנייהו. דיוקנא דמלכא, יקירותא מכלא. מרישא שארי חסד עלאה, וגבורה. ונהירו דאבא ואמא אתפלג, נהירו דאבא בתלת נהורין, ואמא בתרין, הא חמשה. חסד וגבורה בחד נהורא, הא שיתא. לבתר, אתעטר חס''ד, ואתלהיט (ואתנהיר) בתרין נהורין דאתנהיר ואינון תמנייא. (נ''א לבתר אתעטרבי) וגבורה, אתנהיר בחד, הא תשעה. וכד מתחברן כלהו נהורין כחדא, אקרון דיוקנא דמלכא, וכדין כתיב, (ישעיהו מ״ב:י״ג) יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'.

שפוון דמלכא, הכי תאנא, כד אתנהיר נהירו דאבא, נהיר בתלת נהורין. מחד נהורא, נהיר חסד עלאה. מחד נהורא, אתנהיר נהירו דאקרי מוחא דמלכא. וחד נהורא, הוה תלי, עד דאתנהיר נהירו דאמא. וכד אתנהיר אתנהיר בחמש נהורין.

במאי אתנהיר, מחד שבילא דטמיר וגניז, דאתדבק ביה אבא, דכתיב, (איוב כ״ח:ז׳) נתיב לא ידעו עיט וגו'. כמה דאתדבק דכורא בנוקבא, ואתעברת, ואולידת, ואפיקת חמש נהורין. (ד''א מאינון חמש) ומאינון חמש נהורין, אתגליפו חמשין תרעין, דנהורין סגיאין. חמשין אינון, לקבליהון, מ''ט פנים טהור, מ''ט פנים טמא, באורייתא, אשתאר חד, והאי חד אתנהיר בכלא, וההוא דאבא, הוה תלי. כד מתחברן כחדא, ומתיישבן במלכא, אקרון שפוון דמלכא. ובגיני כך, גזר מלין דקשוט.

ופומא, בהו תלייא, פתיחותא דפומא. מאי פומא. אלא דעת גניז בפומא דמלכא, דאקרי תפארת. פשיטותא דתפארת, דכל אוצרין וכל גוונין אתאחדן ביה. דכתיב, (משלי כ״ד:ד׳) ובדעת חדרים ימלאו. וההוא דעת, הוא גניז, בפומא דמלכא. ומלייא כל אדרין ואכסדראין. וכד אתער נהירו דביה ונפיק, כדין אקרי פה יי'. ושפוון דאינון תרין נהורין מאבא ומאימא, בשעתא דאתערען בההיא נהירו דדעת, מתחברן כחדא, ומלין אתגזרו בקשוט, בחכמה בתבונה ובדעת. וכדין, כל מלין דקודשא בריך הוא, באלין אתגזרו.

נהרין תלת אלין, ועיילין בגו לגו, ואתעטרו בחד. וכד מתחברן בעטורא חד, כדין (ס''א וכד מתחברן תלת אלין בעטורא חד ועיילין בגו לגו ואתעטרן בחד כדין) אקרון (שיר השירים ה׳:ט״ז) חכו ממתקים. ואינון חיך דמלכא, ואקרון, מתיקא דמלכא. ועל האי כתיב, (תהלים לה) טעמו וראו כי טוב יי'. ובהאי חיך, תליין כל אינון שליטין והורמנין דמלכא, דכתיב, (תהילים ל״ג:ו׳) וברוח פיו כל צבאם.

בהאי חיך שלימותא דכלא אשתכח. ובגיני כך, כל אתוון דאינון בהאי אתר שלימותא אתחזייא בהו. (ויקרא רכ''ט ע''ב) אחה''ע, א', (נ''ד) נהירו דעתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין. ח', נהירו דחכמתא, דלא אשתכח ולא אתדבק דכתיב, (איוב כ״ח:י״ג) לא ידע אנוש ערכה. ה', נהירו דאימא, דנהיר ונגיד ונפיק, ומשקי לכלא, וינקא לבנין, עד דמטי ההוא רבות, ומלי לצדיק, ואיהו אתקטר בנוקבא תתאה, ואתברכא מניה, ולא מתפרשין דא מן דא. חוור מגו סומק, דכתיב, (שיר השירים ד׳:ו׳) הר המור גבעת הלבונה. ע', נהירו דע' אנפין, דאתזנו מהאי רוחא, דנפיק מן פומא, כדין ע' שמהן דקודשא בריך הוא. לקבלהון בארעא, (בראשית מ״ו:כ״ז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. דהא יעקב אילנא בארעא, ואינון ע' נפש, ע' ענפין.

מאלין אתוון, נהירין ארבע אחרנין. מא' נהיר גימ''ל, דאיהי אגר טב לצדיקייא, דאקרי גמול, ועל דא כתיב (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על יי'. מח' נהיר יו''ד, דהיא חכמה, כלא אסתים ביו''ד, דאיהי סתימא מכל סטרוי, ובגין כך, לא אשתכח, דכתיב, (איוב כ״ח:י״ג) ולא תמצא בארץ החיים. מה', נהיר כ''ף. דאיהו נהירו ומשח רבות, דאתרק מאימא, לההוא אתר דאתקרי קרן, ואקרי קרן היובל. ודא מלכות דוד. ובגין כך, לית משיחא, אלא ברזא דכ''ף. ק' מע' נהיר ק', כמה דע' שבעין, כך ק' מאה, דאינון שלימו, והכי הוא, ובגין כך, בהאי חיך שלימו דכלא. (ד''א שלמא דכלא) וכל מאן דידע רזא דא, ואזדהר ביה, זכאה חולקיה.

גופא דמלכא, אתפשטותא דתפארת, דגוונין ביה מתחברן. דרועין דמלכא, נהירו דחסד וגבורה. ובגין כך ימין ושמאל. מעוי בדעת אתתקנן, עייל ברישא, אתתקן ואתפשט לגו, ובגו גופא.

שוקין אתאחדן בתרין נהורין, ואינון תרין נהורין ממש. שוקין ותרין כליין. כלהו (ס''א תליין ומתחברן) מתחברן באתר חד, דתמן אתכנש כל רבות, וכל משחא דגופא. ומתמן, שריין כל ההוא רבות, לאתר דאתקרי יסוד עולם. יסוד, מההוא אתר דאקרי עולם. ומאן איהו. נצח והוד, ועל כן, יי' צבאות שמו בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

כל הני תקונין, אתיין לאתחברא בחד, עד דכל רבות קדשא, נטיל כלא האי יסוד, ואשדי לנוקבא, ומתברכא מניה. אימתי מתברכא מניה. בשעתא דאתתקנו דינין דלתתא. וכד דינין מתתקנין לתתא, מתתקנין לעילא, וכל תקונין דמלכא, בחדוותא, בשלימו, דאינון שמא קדישא, והוה כלא חד. וכדין הוא שארי בגווייהו, דכתיב, (תהילים פ״ב:א׳) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.

וכד דינין לא מתתקנן לתתא, כביכול הכי לעילא. דכל תקונין לא מתישרן הכי, דהא אימא אסתלקת מעל בנין, ובנין לא ינקי, דהא יסוד לא אשדי בנוקבא, וכל דינין מתערין, וחויא תקיפא שלטא. כביכול, תקוני מלכא על דינא אסתלקו, דכיון דהאי נוקבא לא מתברכא, וצדיק לא נטיל. וחויא תקיפא שלטא. ווי לעלמא דינקא מנייהו.

תא חזי, הא כתיב (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מאן הוא נהר דיוצא מעדן דא בינה. ובגין כך ההוא נהר, י' סתים בגויה. ויו''ד פשיט נהרא דא מכל סטרוי. ודא היא ה', בגין כך הוא י''ה. לבתר אפיקת בן תחותה דאיהו ו', כגוונא דא ה'. לבתר אולידת ואפיקת האי בן, ושויה לקמה, ובגין כך יה''ו, דהא ו' לקמה יתיב, לינקא ליה. ועל כך תנינן במתניתא דילן, ה' ד' הות, מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן, ואקרי ה'. לבתר אולידת ואפיקת ו' ההוא בן, וקאים לקמה. ועל האי כתיב, ונהר יוצא מעדן, מניה נפיק ודאי, להשקות את הגן, לינקא ליה.

הוינא אחיד בידיה, (נ''א ביה) ונשיק בידוי. אנא בהאי עדונא אתערנא, בכי וחייך, והוו תלתא יומין דלא אכילנא מידי. חד מחדוותא, וחד דלא זכינא למחמי ליה זמנא אחרא. ועם כל דא, ביה אתקשרנא תדירא. דהא כד נהירא לי שמעתתא, חמינא דיוקניה, דאתער קמאי, זכאין אינון צדיקייא, בעלמא דין, ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב, (תהילים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.