ישראל אקרון קדש, ובגין דאינון קדש, אסיר ליה לאינש, למקרי לחבריה בשמא דגנאי, ולא לכנאה שמא לחבריה, וענשיה סגי. וכל שכן במלין אחרנין. תאנא, כתיב (תהלים לה) נצור לשונך מרע וגו'. מהו מרע. דבגין לישנא בישא, מרעין נחתין לעלמא.

כל מאן דקרי לחבריה בשמא דלית ביה, וגני ליה, אתפס במה דלית ביה, דאמר רבי חייא אמר רבי חזקיה, כל מאן דקרי לחבריה רשע, נחתין ליה לגיהנם. ונחתין ליה לעלעוי, בר אינון חציפין דאורייתא, דשרי ליה לאיניש למקרי להו רשע.

ודאי לא אתחייב. מנלן. דכתיב, (איכה ב) היה יי' כאויב, ולא אויב. דאי לאו הכי, לא אשתאר מישראל גזעין בעלמא. כגוונא דא, (איכה ב) היתה כאלמנה, ולא אלמנה, כאלמנה דאזיל בעלה לעברא דימא, ומחכאת ליה.

ומהכא משמע, מהתם משמע, דהוא עקרא דכלא, דכתיב, (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. כמראה אדם, ולא מראה אדם.

כתיב, (שיר השירים ב) כתפוח בעצי היער וגו', כתפוח ולא תפוח. כתפוח: דמתפרשא בגוונוי, ובגוונין אתאחדא מלה.