הא כתיב קדש ישראל ליי' סופיה דקרא כתיב כל אוכליו יאשמו, מאי קא מיירי.

שפיר קא אמר, כל אכליו יאשמו, היינו דכתיב, (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'. וכתיב, וכל זר לא יאכל קדש. ומשום דישראל אקרון קדש, כתיב כל אכליו יאשמו.

רבי, הא תנינן, דקדש, יתיר לעילא מן קדוש. אי הכי, הא כתיב (ישעיה ו) ק' ק' ק' יי' צבאות, ודא שלימו דכלא.

תא חזי, כד מתחברן כחדא, כלהו אתעבידו חד ביתא, והאי (ויקרא צ''ג) ביתא, אקרי קדש. כללא דכלהו קדוש ובגיני כך קדש, הוא כללא, דכלא אתכליל ביה. וישראל כד אתכלל בהו מהימנותא שלימתא קדש אקרון, כללא דכלא, דכתיב קדש ישראל ליי'. ובגיני כך, ואנשי קדש תהיון לי.