כתיב (דברים כ״א:י״א) וראית בשביה אשת יפת תאר וגו', מאי טעמא. והא כתיב לא תתחתן בם.

בעוד דברשותייהו קיימי.

ותא חזי, לית לך אנתו בעמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות כשרה כדקא חזי. דתנינן, אמאי אסמיך פרשתא דא, לבן סורר ומורה. אלא בודאי, מאן דנסיב האי אתתא, בן סורר ומורה ירית מינה. מאי טעמא. משום דקשה למעבר זוהמא מינה, וכל שכן ההיא דאתנסיבת בקדמיתא, דדינא בדינא אתדבק, ואסתאבת בה, וקשיא זוהמא למעבר מינה, והיינו דאמר משה בנשי מדין, (במדבר ל״א:י״ז) וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו.

זכאה חולקיה, דההוא בר נש דירית אחסנתא דא, ונטיר לה. דבההוא אחסנא קדישא אתדבק בר נש בקודשא בריך הוא, כל שכן אי זכי בפקודי אורייתא, דהא פשיט מלכא ימיניה לקבליה, ואתדבק בגופא קדישא. ועל דא כתיב בהו בישראל, (דברים ד) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם. וכתיב (דברים יד) בנים אתם ליי'. בנים אתם ממש. דכתיב, (שמות ד) בני בכורי ישראל. וכתיב (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר.