מסכנא חד הוה בשבבותיה דרבי ייסא,

ולא הוה מאן דאשגח ביה, והוא הוה אכסיף, ולא תקיף בבני נשא,

יומא חד חלש,

עאל עליה רבי ייסא,

שמע חד קלא דאמר: טילקא טילקא, הא נפשא פרחא גבאי, ולא מטו יומוי. ווי לבני מתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה.

קם רבי ייסא, שדי בפומיה מיא דגרגרין אפותא דקונטא (ס''א דקופתא), אתבזע זיעא באנפוי ותב רוחיה לגביה.

לבתר אתא ושאיל ליה,

אמר: חייך רבי, נפשא נפקת מנאי, ומטו לה קמי כורסייא דמלכא, ובעת לאשתארא תמן, אלא דבעא קודשא בריך הוא לזכאה לך, ואכריזו עלך, זמין הוא רבי (ויקרא ע''ט ע''א וקמ''ד ע''א) ייסא, לסלקא רוחיה, ולאתקשרא בחד אדרא קדישא דזמינין חברייא לאתערא בארעא, והא אתקינו תלת כרסיאן, דקיימן לך ולחברך.

מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מתיה.

תו, מסכנא אחרא אעבר קמיה דרבי יצחק,

והוה בידיה פלג מעה דכסף.

אמר ליה לרבי יצחק: אשלים לי ולבני ולבנתי נפשאן.

אמר ליה: והיך אשלים נפשייכו, דהא לא אשתכח גבאי בר פלג מעה.

אמר ליה: בדא אשלימנא, בפלג אחרא דאית גבאי, אפקיה ויהביה ליה.

אחזיאו ליה בחלמיה דהוה אעבר בשפתא דימא רבא ובעאן למשדייה בגוויה, (ויחי רי''ח ע''א)

חמא לרבי שמעון דהוה אושיט ידוי לקבליה ואתי ההוא מסכנא ואפקיה ויהביה בידוי דרבי שמעון, ואשתזיב.

כד אתער, נפל בפומיה האי קרא: (תהילים מ״א:ב׳) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יי'.