(ישעיהו י״ט:כ״ד-כ״ה) ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ אשר ברכו יי' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל, וכי אשור ומצרים קריבין אינון לקודשא בריך הוא? אלא, על גלותא דיסקון ממצרים ומאשור אתמר, ואי אתמר על מצרים ועל אשור, על אינון חסידין דלהון, דאהדרו בתיובתא, ואשתארון למפלח לישראל ולמלכא משיחא, דכתיב, (תהילים ע״ב:י״א) וישתחוו לו כל מלכים. וכתיב, (ישעיהו מ״ט:כ״ג) והיו מלכים אומניך וגו'.

מאי דכתיב, (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נעם

כמה טפשין כו' בני עלמא, דלא ידעין ולא משגיחין במלוי דאורייתא, דהא מלין דאורייתא (נ''א כמה רזין עלאין אית בהו) אינון ארחא למזכי בההוא נעם יי' דכתיב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. דרכי נעם ודאי. מאי נעם. כמה דכתיב, (תהילים כ״ז:ד׳) לחזות בנעם יי', והא אוקמוה, בגין (נ''א כך) דאורייתא, וארחוי, מההוא נעם אתיין, ואינון ארחין פרישן ביה, ועל דא דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

תנינן, בשעתא דקודשא בריך הוא יהב אורייתא לישראל, נפק נהורא מההוא נעם, ואתעטר ביה קודשא בריך הוא, ומההוא נעם אבהיקו זיוון דכלהו עלמין דכלהו רקיעין, דכלהו כתרין. על ההיא שעתא כתיב, (שיר השירים ג׳:י״א) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'.

וההיא שעתא דאתבני מקדשא, אתעטר קודשא בריך הוא בההוא עטרה, ויתיב בכרסייא דיליה, ואתעטר בעטרוי. ומההוא זמנא דאתחרב בי מקדשא, לא אתעטר קודשא בריך הוא בעטרוי, וההוא נעם אתטמר ואתגניז.

בשעתא דעאל משה בגו עננא, כמה דכתיב, (שמות כ״ד:י״ח) ויבא משה בתוך הענן, כבר נש דהוה אזיל באתר דרוחא. איערע ביה חד (ויקרא ע''ח ע''ב) מלאכא רברבא, ותאנא, קמוא''ל שמיה. והוא ממנא על תריסר אלפין ממנן שליחן. בעא לאזדווגא ביה במשה, פתח משה פומיה, (בראשית ט''ז ע''א) בתריסר אתוון גליפן דשמא קדישא דאוליף ליה קודשא בריך הוא בסנה, ואתרחק מניה תריסר אלפין פרסין, והוה אזל משה בעננא, ועינוי מלהטן כגומרין דאשא.

עד דאיערע ביה חד מלאכא, רברבא ויקירא מן קדמאה, ותאנא הדרניא''ל שמיה, והוא עלאה על שאר מלאכין, אלף ושתין רבוא פרסין, וקליה אזיל במאתן אלף רקיעין, דמסתחראן באשא חיוורא. כיון דחמא ליה משה, לא יכיל למללא. בעא למשדי גרמיה מגו עננא.

אמר ליה קודשא בריך הוא, משה, וכי אנת הוא דאסגית מלין עמי בסנה, דבעית למנדע רזא דשמא קדישא, ולא דחלת. והשתא את דחיל מחד משמשי. כיון דשמע משה קליה דקודשא בריך הוא, אתתקף. פתח פומיה, בע''ב אתוון דשמא עלאה, כיון דשמע הדרני''אל אתוון דשמא קדישא, מפומיה דמשה, אזדעזע. קריב לגביה, אמר ליה, זכאה חולקך משה, דאתגלי לך, מה דלא אתגלי למלאכי עלאי.

והוה אזיל עמיה, עד דמטו לאשא תקיפא, דחד מלאכא די שמיה סנדלפון. ותאנא, סנדלפון עלאה הוא על שאר חברוי, חמש מאה שנין. והוא קאים בתר פרגודא דמאריה, וקשר ליה כתרין, מבעותיהון (בראשית קס''ז ע''ב) דצלותא דישראל. ובשעתא דמטי האי כתר לרישיה דמלכא קדישא, הוא מקבל צלותהון דישראל. וכלהו חיילין ואכלוסין מזדעזעין, ונהמין ואמרין, בריך יקרא דיי' מאתר בית שכינתיה.

אמר ליה הדרניאל למשה, משה, לית אנא יכיל למהך עמך, דלא יוקיד לי אשא תקיפא דסנדלפון. ביה שעתא אזדעזע משה, עד דאתקיף ביה קודשא בריך הוא במשה, ואותביה קמיה, ואוליף ליה אורייתא. וחפא ליה למשה, בההוא נהורא וזיוא דההוא נעם, והוו אנפוי דמשה נהירין בכל אינון רקיעין. וכל חילא דשמיא הוו מזדעזעין קמיה, בשעתא דהוה נחית באורייתא.

כיון דחבו ישראל לתתא, נטל קודשא בריך הוא (נ''א ממשה) אל''ף חולקין מההוא זיוא. ביה שעתא, בעו מלאכין עלאין, וכל אינון אכלוסין, לאוקדא למשה, בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא (שמות ל״ב:ז׳) לך רד כי שחת עמך. אזדעזע משה, ולא יכיל למללא, עד דאסגי בצלותין ובעותין קמי קודשא בריך הוא.

אמר ליה קודשא בריך הוא, משה, אתקיף בכורסייא דילי, עד דגער קודשא בריך הוא בכל אינון אכלוסין, בכל אינון חיילין, ואתקיף משה בתרין לוחין דאבנין, ואחית לון לתתא. ודא הוא דכתיב, (משלי כא) עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה. ומההוא זיוא דאשתאר ביה, הוו מבהיקין אנפוי דמשה. ומה בהאי דאשתאר ביה לא הוי יכלין לאסתכלא באנפוי, בההוא דאסתלק מיניה על אחת כמה וכמה.

ימינך יי' נאדרי בכח, דא אורייתא. ועל דא, ימינך יי' תרעץ אויב. דלית מלה בעלמא דיתבר חיליהון דעמין עובדי כוכבים ומזלות, בר בשעתא דישראל מתעסקין באורייתא. דכל זמן דישראל מתעסקין באורייתא, ימינא אתתקף, ואתבר חילא ותוקפא דעובדי עבודת כוכבים ומזלות. ובגיני כך אורייתא אקרית עז, כמה דאת אמר (תהילים כ״ט:י״א) יי' עז לעמו יתן.

ובשעתא דישראל לא מתעסקין באורייתא שמאלא אתתקף, ואתתקף חיליהון דעובדי עבודת כוכבים ומזלות, ושלטין עלייהו, וגזרין עלייהו גזרין, דלא יכלין למיקם בהו. ועל דא אתגליאו בני ישראל, ואתבדרו ביני עממיא.

דהא הוא דכתיב (ירמיהו ט׳:י״ב) על מה אבדה הארץ וגו', ויאמר יי' על עזבם את תורתי. דהא כל זמנא דישראל ישתדלון באורייתא, אתבר חילא ותוקפא דכל עובדי עבודה זרה, הדא הוא דכתיב ימינך יי' תרעץ אויב.

ודאי הכי הוא, דכל זמנא דקליהון דישראל, אשתמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וכו', כמה דתנינא (בראשית כ״ז:כ״ב) הקול קול יעקב, ואי לאו הידים ידי עשו, והא אוקימנא.