(תהילים ח׳:ב׳) יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. יי' אדונינו: כד בעי קודשא בריך הוא לתברא חילא דעמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות, אתקיף דיניה עלייהו, ותבר לון, ואעבר מקמיה שולטנותא דלהון.

אשר תנה הודך על השמים, אשר נתת מבעי ליה, או תנה הודך, מהו אשר תנה הודך. אלא דא הוא רזא דנהרא עמיקא דכלא, ודוד בעא בעותיה, למנגד מניה על השמים, ודא הוא (ויקרא ס''ה ע''ב) אשר. כמה דאת אמר, (שמות ג) אהיה אשר אהיה.

בשעתא דהאי נהרא (ס''ג ע''ב, בראשית רכ''א ע''א) עמיקתא דכלא, נגיד ונפיק על השמים, כדין כלא בחידו, ומטרוניתא אתעטרת במלכא, וכל עלמין כלהו בחידו, ושלטנותא דעמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות, אתעבר מקמי מטרוניתא, וכדין זקפין רישא כל מאן דאחידו בה.

(ישעיה י) עוד היום בנוב לעמוד וגו' הא אוקמוה אינון מארי מתיבתא. אבל אנא לא אמינא לכו הכי, אלא דרזא דמלה אוליפנא. עוד היום, מאן יומא דין. אלא, הכי כתיב, (שמות ו) ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב. ורזא הוא, על כנסת ישראל, דאהרן הוא שושבינא דילה, לתקנא ביתה ולשמשא לה, ולמיעל לה למלכא לאזדווגא כחדא, מכאן ולהלאה, כל כהן דמשמש במקדשא, כגוונא דאהרן.

אחימלך כהנא רבא עלאה הוה, וכל אינון כהני בהדיה, כלהו הוו שושבינין דמטרוניתא, כיון דאתקטילו, אשתארת מטרוניתא בלחודהא, ואתאביד שושבינא דילה, ולא אשתכח מאן דמשמש קמה, ויתקן ביתה, ויחדי לה לאזדווגא עם מלכא. כדין מההוא יומא, אתעברא לשמאלא, וקיימא על עלמא, כמין על כלא, קטיל לשאול ולבנוי, אתאביד מינייהו מלכו, מיתו מישראל כמה אלפין וכמה רבוון. ועד כען, ההוא חובה הוה תלי, עד דאתא סנחריב וארגיז כלא.

ודא הוא עוד היום בנוב, דא הוא יומא עלאה, ומאן איהו. דא כנסת ישראל, דאבדת שושבינין דילה, ההיא דאשתארת בלא ימינא, (דהוי ליה) לאתדבקא בשמאלא. דכהנא ימינא הוא. (אמר ליה לאתדבקא בשמאלא) ובגין כך, עוד היום בנוב לעמוד.

תא חזי, כתיב גבעת שאול נסה, שאול אמאי הכא. אלא בגין דהוא קטיל לכהני, וגרים דרועא ימינא, לאתעקרא מעלמא. אוף הכא, מההוא יומא, לא אעבר בר נש בההוא דוכתא, בגין דלא אסתכן בנפשיה.

(תהילים כ״ד:א׳) לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה וגו'. לדוד מזמור באתר חד, ובאתר אחרא מזמור לדוד, מה בין האי (ק''ע ע''א) להאי. אלא לדוד מזמור, שירתא דקאמר דוד, על כנסת ישראל. מזמור לדוד, שירתא דקאמר דוד, על גרמיה. ליי' (כ''ב ע''ב) הארץ ומלואה. ליי': דא קודשא בריך הוא. הארץ ומלואה: דא כנסת ישראל, וכל אוכלוסין דילה, דמתחברן בהדה, ואקרון מלואה ודאי הוא. כמה דאת אמר, (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו תבל ויושבי בה: דא הוא ארעא דלתתא, דאקרי תבל, ואחידת בדינא (דעלמא) דלעילא, הדא הוא דכתיב, (תהילים ט׳:ט׳) והוא ישפוט תבל בצדק, בין לחד, בין לעמא חד, בין לכל עלמא, מהאי דינא הוא אתדן.

תא חזי, פרעה מהאי דינא יניק, עד דאתאבידו הוא וכל עמיה. כיון דהאי דינא אתער עליה, ההוא ממנא דאתמנא עלייהו בשלטנותא, אתעדי ואתעבר, כדין כלהו דלתתא, אתאבידו, דכתיב ויסר את אופן מרכבותיו. מאי אופן מרכבותיו. מרכבותיו דפרעה. ומאן איהו ההוא אופן דלהון, ההוא ממנא דשליט עלייהו. ועל דא מיתו כלהו בימא. אמאי בימא, אלא ימא עלאה אתער עלייהו, ואתמחו (נ''א ואתמסרו) בידהא. ובגין כך טבעו בים סוף כתיב.

וינהגהו בכבדות. בכבדות מהו. אלא מכאן אוליפנא, דבההוא דברותא דאתדבר ביה בר נש, מדברין ליה. בפרעה כתיב (שמות ט׳:ז׳) ויכבד לב פרעה. בההוא מלה, דבר ליה קודשא בריך הוא, בכבדות ממש. אמר ליה קודשא בריך הוא, רשע, את אוקיר לבך. אנא אדבר לך בהאי, על דא וינהגהו בכבדות.

ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל וגו'. ויאמר מצרים, דא ממנא דאתמני על מצראי.

האי מלה קשיא, כיון דאעברו ליה משולטנותיה, היך יכיל הוא למרדף אבתרייהו דישראל.

אלא ודאי הכי הוא. אבל דא ויאמר מצרים, מצרים דלתתא. כי יי' נלחם להם במצרים, מצרים דלעילא, דכיון דאתבר חילהון מלעילא, כדין אתבר חילא ותוקפא דלהון לתתא, הדא הוא דכתיב כי יי' נלחם להם במצרים. במצרים דיקא. דא הוא תוקפא דלהון דלעילא. ודא הוא דאוקמוה מלך מצרים סתם. הכא, ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, דחמו דהא אתבר חיליהון, ותוקפא דלהון, דלעילא.

תא חזי, כד אתערת האי כנסת ישראל, אתערו כל אינון דאחידן בה, וכלהו אחרנין דלתתא, וישראל לעילא מכלהו, דהא אינון נטלי לה בגופא דאילנא, והא אוקמוה. ובגיני כך ישראל אחידן בה, יתיר מכל עובדי כוכבים ומזלות. וכד אינון מתערין, (כל עמים עכו''ם) אתבר תוקפהון מאינון דשלטי עלייהו.

תא חזי, האי ממנא שלטנא דמצראי, דחיק לון לישראל, בכמה שעבודין, כמה דאוקמוה. לבתר דאתבר הוא בקדמיתא, אתברו אינון מלכוותא (ס''א מלתתא), הדא הוא דכתיב כי יי' נלחם להם במצרים. נלחם להם ודאי.