(משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נעם, אלין אורחין דאורייתא, דמאן דאזיל באורחי דאורייתא, קודשא בריך הוא, אשרי עליה נעימותא דשכינתא, דלא תעדי מניה לעלמין. וכל נתיבותיה שלום, דכל שבילין דאורייתא, כולהון שלם. שלם ליה לעילא, שלם ליה לתתא. שלם ליה בעלמא דין, שלם ליה בעלמא דאתי.

האי קרא בתרין גוונין איהי, ובתרין סטרין. קרי ביה דרכים, וקרי ביה נתיבות. קרי ביה נועם, וקרי ביה שלום. מאן דרכים. ומאן נתיבות. מאן נעם. ומאן שלום.

אלא, דרכיה דרכי נעם, היינו דכתיב, (ישעיהו מ״ג:ט״ז) הנותן בים דרך. דהא כל אתר דאקרי באורייתא דרך, הוא אורחא פתיחא לכלא. כהאי אורחא דהוא פתיח לכל בר נש. כך דרכיה, אלין דרכים דאינון פתיחן מאבהן, דכראן בימא רבא, ועאלין בגויה. ואינון אורחין מתפתחין לכל עיבר, ולכל סטרי עלמא.

והאי נעם, הוא נעימו דנפיק מעלמא דאתי, (נ''א ומעלמא דאתי נהרין כל בוצינין) ונהיר לכל בוצינין, ומתפרשין (נ''א נהורין) לכל עיבר, וההוא טיבו, ונהורא דעלמא דאתי, דינקין אבהן, אקרי נעם. דבר אחר, עלמא דאתי, אקרי נעם. וכד אתער עלמא דאתי, כל טיבו, וכל חידו, וכל נהורין, וכל חירו דעלמא אתער. ובגיני כך, אקרי נעם.

ועל דא תנינן, חייבין דגיהנם, בשעתא דעאל שבתא, כלהו נייחין, ואית להו (ס''א חירו) חידו, ונייחא בשבתא. כיון דנפיק שבתא, אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא, דנשתזיב מההוא עונשא דחיביא, דאתדנו מההיא שעתא ולהלאה. ואית לן לאתערא ולימא, (תהילים צ׳:י״ז) ויהי נעם יי' אלהינו עלינו. דא הוא נעם עלאה, (חירו) חידו דכלא. ועל דא, דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

מאן נתיבותיה. אלין אינון נתיבות ושבילין, דנפקי מלעילא, וכלהו נקיט לון ברית יחידאי, דאיהו אקרי שלום, שלמא דביתא, ועאיל לון לימא רבא, כד איהו בתוקפיה. וכדין יהיב ליה שלם. הדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום. (ע''כ)

הא דאמריתו דקודשא בריך הוא קטל במצרים, כל אינון עאני, כל אינון בעירי. תלת מותני הוו בבעירי. חד, דבר. וחד, אינון דקטיל ברד. וחד, אינון בוכרי דבעירי.

ומה הוה מותנא דילהון. אלא, הא, כתיב בקדמיתא, (שמות ט׳:ג׳) הנה יד יי' הויה במקנך אשר בשדה, אמאי בכלהו לא כתיב יד יי'. אלא, הכא (נ''א לא כתיב יד אלהים אלא יד יי) (ס''א אל יד ה') איהו ידא בחמשה אצבעאן. דהא בקדמיתא כתיב, אצבע אלהים היא. והכא כלהו חמש אצבעאן, וכל אצבעא ואצבעא, קטל זינא חדא. וחמשה זינין הוו, דכתיב, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר, ובצאן. הא חמשה זינין, לחמשה אצבעאן, דאקרון יד. בגיני כך, הנה יד יי' הויה וגו' דבר כבד מאד. דהוו מתים מגרמייהו, ואשתכחו מתים.

בתר דלא אהדרו מצראי, אינון אתוון ממש, אהדרו וקטלו כל אינון דאשתארו. ודבר, אהדר ברד. מה בין האי להאי. אלא דא בניחותא, ודא בתקיפו דרוגזא. ותרין אלין, הוו באתר חד, בחמש אצבעאן.

תא חזי, דבר אתוון דהוו בניחותא, מותנא בנייחא, דהוו מתין מגרמייהו. ברד, דאתהדרו אתוון בתקוף רוגזא, וקטל כלא.

כתיב (בראשית י״ב:ב׳) ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה,

האי מלה דרבי אלעזר, דאמר:

ואעשך לגוי גדול, לקבל לך לך. ואברכך, לקבל מארצך. ואגדלה שמך, לקבל וממולדתך. והיה ברכה, לקבל ומבית אביך. ודא לקבל דא.

ר' שמעון אמר:

רזא דחכמתא הכא. ואעשך לגוי גדול, לקבל סטר ימינא. ואברכך, לקבל סטר שמאלא. ואגדלה שמך, לקבל סטר אמצעיתא. והיה ברכה, לקבל סטר ארעא דישראל. וכלא רזא דרתיכא קדישא.

תא חזי, באתערותא דלתתא, אתער לעילא. ועד לא יתער לתתא, לא יתער לעילא, לאשראה עליה. מה כתיב באברהם, (בראשית י''א) ויצאו אתם מאור כשדים. ויצאו אתם, ויצאו אתו מבעי ליה. דהא כתיב ויקח תרח את אברם בנו (ואת לוט בן הרן) וגו'. מהו ויצאו אתם. אלא, תרח ולוט נפקו עם אברהם ושרה, דכיון דאשתזיב אברהם מן נורא, אתהדר תרח למעבד רעותיה. ובגין כך, ויצאו אתם. כיון דאינון אתערו בקדמיתא, אמר ליה קודשא בריך הוא לך לך.

רבי שמעון אמר:

לך לך. לתקונך לגרמך. מארצך, מההוא סטרא דישובא דאת תקיל, דאתילידת ביה. וממולדתך, מההוא תולדה דילך. ומבית אביך, דאת אשגח בשרשא דלהון. אל הארץ אשר אראך, תמן אתגלי לך, מה דאת בעי, ההוא חילא דממנא עלה, דאיהו עמיק וסתים. מיד, וילך אברם כאשר דבר אליו יי'. ואנן קא בעינן למהך מהכא למנדע רזא דחכמתא (חסר).