אית גוונין דמתחזיין, ואית גוונין דלא מתחזיין. ואלין ואלין, אינון רזא עלאה דמהימנותא, ובני נשא לא ידעין ליה, ולא מסתכלין ביה ואלין דמתחזיין, לא זכה בהו בר נש, עד דאתו אבהן, וקיימו עלייהו. ועל דא כתיב וארא, דחמו, אינון גוונין דאתגליין.

ומאן גוונין דאתגליין. אינון דאל שדי, דאינון גוונין דחיזו עילאה (נ''א חיזו דגוונין עלאין') ואלין אתחזיין. וגוונין דלעילא, סתימין דלא אתחזיין, לא קאים איניש עלייהו, בר ממשה. ועל דא כתיב, ושמי יי' לא נודעתי להם, לא אתגליתי לון בגוונין עלאין. ואי תימא, דאבהן לא הוו ידעי בהו. אלא הוו ידעי, מגו אינון דאתגליין.

כתיב (דניאל י''ב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. והמשכילים יזהירו, מאן אינון משכילים. אלא דא הוא, ההוא חכם דיסתכל מגרמיה מלין, דלא יכילין בני נשא למללא בפומא, ואלין אקרון משכילים. יזהירו כזהר הרקיע, מאן (זהר) הוא הרקיע. דא הוא רקיע דמשה, דקיימא באמצעיתא, והאי זהר דיליה, איהו סתים, ולא אתגלייא מגון דיליה קיימא על ההיא רקיעא דלא נהיר, דאתחזיין ביה גוונין, ואינון גוונין אף על גב דאתחזיין ביה, לא זהרי כזהרא בגין דאינון גוונין סתימין.

תא חזי, ארבע נהורין אינון. תלת מנייהו סתימין, וחד דאתגלייא: נהורא דנהיר. נהורא דזהרא. (ואינון) ואיהו נהיר כזהירו דשמיא בדכיו. נהורא דארגוונא, דנטיל כל נהורין. נהורא דלא נהיר אסתכל לגבי אלין, ונטיל לון. ואתחזיין אינון נהורין ביה, כעששיתא, לקבל שמשא.

ואלין תלת דקאמרן, סתימין וקיימין על האי דאתגלייא. ורזא דא (ויחי רכ''ו ע''א) עינא תא חזי, בעינא אית תלת גוונין, דאתגליין רשימין ביה, וכלהו לא מזדהרי, בגין דקיימי בנהורא דלא נהיר. ואלין אינון כגוונא דאינון סתימין דקיימי עלייהו ואלין אינון דאתחזיין לאבהן, למנדע אינון סתימין דמזדהרין, מגו אלין דלא מזדהרי. ואינון דמזדהרי ואינון סתימין, אתגליין למשה, בההוא רקיעא דיליה. ואלין קיימי, על אינון גוונין דאתחזיין ביה בעינא.

ורזא דא סתים עינך, ואסחר גלגלך, ויתגליין אינון גוונין דנהרין, דמזדהרי, ולא אתייהיב רשו למיחמי, אלא בעיינין סתימין, בגין דאינון סתימין עלאין, קיימי על אינון גוונין דאתחזיין, דלא מזדהרי.

ועל דא קרינן, משה זכה באספקלריא דנהרא דקיימא על ההוא דלא נהרא. שאר בני עלמא, בההוא אספקלריא דלא נהרא. ואבהן הוו חמאן מגו אלין גוונין דאתגליין, אינון סתימין, דקיימי עלייהו דאינון דלא נהרין, ועל דא כתיב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, באינון גוונין דאתחזיין.

ושמי יי' לא נודעתי להם, אלין גוונין עלאין סתימין דזהרין, דזכה בהו משה לאסתכלא בהון. ורזא דא, דעינא סתים וגליא. סתים, חמי אספקלריא דנהרא, אתגלייא, חמי אספקלריא דלא נהרא. ועל דא, וארא, באספקלריא דלא נהרא, דאיהו באתגלייא, ביה כתיב ראיה. באספקלריא דנהרא דאיהו בסתימו, כתיב ביה ידיעה, דכתיב לא נודעתי.

, (שמואל א כ״ה:ו׳) ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. ואמרתם כה לחי, וכי דוד לא הוה ידע ביה בנבל, דאיהו אמר בגיניה, ואמרתם כה לחי, אלא, ההוא יומא, יומא טבא דראש השנה הוה, וקודשא בריך הוא יתיב בדינא על עלמא, ובגין קודשא בריך הוא קאמר, ואמרתם כה, לחי, לקשרא כה, לחי, דכל חיין ביה תליין. ואתה שלום, מאי ואתה אתה מבעי ליה. אלא, ואתה כלא לקודשא בריך הוא קאמר, בגין לקשרא קשרא דמהימנותא וכדקא יאות.

מכאן אוליפנא, דהא לבר נש (בראשית קע''א ע''ב) חייבא, אסור לאקדמא ליה שלם, ואי אצטריך, יקדים ליה כדוד, דבריך ליה לקודשא בריך הוא, ואתחזי דבגיניה קאמר. ואי תימא דרמאות הוה. לאו. דהא כל מאן דסליק ליה לקודשא בריך הוא, ואתחזי דבגיניה קאמר, לאו רמאות הוא. ומאן דאקדים שלם לזכאה, כאילו אקדים ליה לקודשא בריך הוא, כל שכן מר, דאיהו שלמא לעילא ותתא.