הא דכתיב, (שמות כ״ח:ל׳) ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, ותנינן, אורים: דנהרין במלה דאצטריכו. תומים: דאשלימו במלייהו. תו אנן צריכין למנדע. (האי רזא)

ודאי, והכי איהו, חשן ואפוד לקבל אורים ותומים. ודא רזא, דתפלין, וקשרא דתפלין, לקבל תרין אלין.

(שמות ל״ג:כ״ג) וראית את אחורי ופני לא יראו. וראית את אחורי, הא תנינן, דאחזי ליה קודשא בריך הוא למשה, קשר של תפלין. ופני: אלין תפלין ממש. ופני אינון תפלין, דאינון רזא עלאה שמא קדישא. אחורי, איהו רזא דקשרא דתפלין. והא ידיעא לגבי חברייא. בגין דדא אספקלריא דנהרא. ודא איהי אספקלריא דלא נהרא.

לקבל דא, אורים: דנהרין במלייהו. תומים: דאשלימו במלייהו. דא פנים. ודא אחור. ורזא דא קול ודבור. קול אנהיר לדבור, למללא. דבור אשלים מלה. ותדיר דא בדא סלקן, ולא (הקדמה ז' ע''ב) אתפרשן דא מן דא לעלמין, ובגין כך, חשן ואפוד, דא פנים ודא אחור וכלא רזא חדא בלא פרישו כלל.

אי הכי דלא מתפרשן לעלמין, ומאן דאפריש לון, הא תנינן, דכתיב, (משלי ט״ז:כ״ח) מפריד אלוף, מהו דכתיב, (שמואל א כ״ג:ו׳) ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה אפוד ירד בידו, ואלו חשן לא קאמר.

ודאי הכי הוא, כל מה דהוא חשיב, איהו טמיר וגניז, ולא אדכר כל כך. כגוונא דא נושאי אפוד בד, מה דאיהו באתגלייא יתיר, איהו אדכר, בגין דיתכסי מה דאיהו בגניזו וטמירו. ועל דא אדכר מה דאיהו באתגלייא יתיר.

ובגין כך, שמא עלאה איהו רזא בטמירו וגניזו, ולא אדכר אלא בשמא דאיהו באתגלייא. דא אדכר, ודא אגניז. דא באתגלייא, ודא בסתירו, וכל מה דאתגלייא איהו אדכר לעלמין. שמא דגניז איהו ידו''ד, שמא דאיהו באתגלייא איהו אדנ''י, ועל דא אכתוב באתוון טמירין, ואקרי באתוון אלין, ואתכסי דא בדא, למהוי יקרא עלאה טמיר וגניז לעלמין. דכל (צ''ט ע''א) אורחי דאורייתא הכי הוא, אתגלייא וסתימא. וכל מלין דעלמא בין דעלמא דין, ובין דעלמא דלעילא, כלהו איהו טמיר וגליא.

(יונה א׳:ח׳) ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה, כלהו ברזא דחכמתא שאילו. דכתיב הגידה נא לנו באשר למי, באשר, רזא דחכמתא שאילו. הכא שאילו רזא דאיהו באתגלייא, למנדע אי מזרעא דיוסף קאתי, דימא כיון דחמא ארונא דיליה, מיד אתבקע, והוה יבשתא, דכתיב (תהילים קי״ד:ג׳) הים ראה וינוס, הים ראה, ההוא דכתיב ביה (בראשית ל״ט:י״ב) וינס ויצא החוצה. מיד הירדן יסוב לאחור.

ועל דא שאילו ליה באשר, דכתיב ביה ביוסף, (בראשית ל״ט:ט׳) באשר את אשתו. אי מההוא זרעא קא אתית, צלי דישתוק ימא מינן. למי, ואי מזרעא דיעקב קא אתית, דכתיב ביה, (בראשית ל״ב:י״ח) למי אתה ואנה תלך, ואינון הוו מלאכין קדישין, דשדר בשליחותיה, ואשתזיב מההוא עאקו. צלי למרך, וישדר מלאכיה, ונשתזיב מההוא עאקו.

ואי לאו, מה מלאכתך, במה אשתדלותך בכל יומא. ומאין תבא, מאן אינון אבהתך. מה ארצך, אי היא ארעא דאתחזייא לאתענשא. ואי מזה עם אתה, אי הוא עמלק, או חד משבעה עממין, דאתחזון לאתענשא. כלא שאילו ליה כדקא יאות.

מה אתיב לון, ויאמר אליהם עברי אנכי, מההוא זרעא דאברהם העברי, דאקדיש שמא דמאריה בכל יומא בעלמא. ואת יי' אלהי השמים אני ירא וגו', אינון לא שאילו ליה אלא מלה באתגליא ובאתכסיא למנדע ביה. ואיהו אתיב לון כלא באתגליא.

מה כתיב וייראו האנשים יראה גדולה, כיון דשמעו שמא דקודשא בריך הוא, מיד דחילו, בגין דכלהו הוו ידעין נסין וגבוראן דעבד קודשא בריך הוא בימא, וכיון דאמר לון שמא דקודשא בריך הוא, מיד דחילו קמיה דחילו סגיא.

תו אמר לון, דאיהו ערק מקמי קודשא בריך הוא. ועל דא אמרו ליה, מה זאת עשית, דאנת ערקת מקמיה, ולא עבדת פקודוי. ובגין כך מה זאת עשית דאנת עברת על פקודי דמארך.

ותא חזי, כל אלין אתגיירו לבתר, כד חמו נסין וגבורן דעבד ליה קודשא בריך הוא ליונה בימא. וכלהו חמו ליה כד נפל בימא, וההוא נונא דסליק ובלע ליה קמייהו. וכד אתא ההוא נונא רבא לעיניהון דכלא, ופלט ליה ליבשתא, אתו לגביה ואתגיירו כלהו. הדא הוא דכתיב, (יונה ב׳:ט׳) משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו.

ותא חזי, כלהו אלין הוו גרי צדק, ואתחכמו באורייתא, והוו חכימין עלאין, בגין דהא קודשא בריך הוא אתרעי בהו, ובכל אינון דמקרבי לגביה, ומקדשין שמיה באתגליא דכד אתקדש שמיה באתגליא, שמיה דאתכסיא, אסתליק על כורסי יקריה, דכתיב, (ויקרא כ״ב:ל״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. (תא חזי מה כתיב) (שמות ל״ט:כ״א) וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת. אמאי בפתיל תכלת. אלא לאחזאה בהאי (רל''ה ע''ב) תכלא אתקשר בכלא. ועל דא כלא איהו ברזא עלאה.

מה כתיב, פעמון זהב ורמון, ואוקימנא, וכלא איהו ברזא עלאה כדקאמרן. מה כתיב, ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני יי'. בגין דאצטריך (בראשית נ' ע''ב) קלא דאשתמע, וברכאן ישרון על עלמא בגיניה דכהנא, דאיהו מברך כלא, ופלח כלא. פעמון זהב, הא אוקימנא. רמון, דאתמלייא כרמונא דא, דאיהו אתמלייא מכלא, וכלא אוקימנא. (שמות ל״ט:כ״ב) ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג כליל תכלת. הא אתמר ברזא דחשן ואפוד, וכלא חד. כליל תכלת, דהכי אתחזי כמה דאוקימנא, דתכלא איהו רזא דנהורא דכורסייא תכלא. דאיהו בקשורא דנהירו (בראשית נ''א ע''א) חוורא, כלא כחדא. ועל דא תכלא לאפודא איהו.

הני מאני דלבושין דכהנא, כלהו ברזא עלאה איהו, למהוי לבושין דלתתא, כגוונא דלעילא. תא חזי, כיון דמיכאל כהנא רבא איהו, ואתי מסטרא דימינא, אמאי כתיב בגבריאל, (דניאל י״ב:ז׳) האיש לבוש הבדים, דהא לבושין לכהנא רבא איהו, ומיכאל איהו כהנא, ואתי מסטרא דימינא. אלא מהכא, דשמאלא אתכליל בימינא תדיר, ואתלבש גבריאל (רל''ג ע''א) בלבושין אלין.

תו, דהא גבריאל איהו אתמנא שליחא בהאי עלמא, וכל שליחא דאתמנא בהאי עלמא, אצטריך לאתלבשא בלבושין דהאי עלמא, והא אוקימנא ברזא דנשמתא, כד סלקת לעילא אתלבשת בלבושא כגוונא דלעילא, בגין למהוי תמן. וכן כד נחתת לתתא מלעילא, כלא איהו כגוונא דההוא אתר דאזלת תמן. כגוונא דא כל אינון שליחן דאתמנן בשליחותא בהאי עלמא, והא (רכ''ט ע''ב) אוקימנא.

ותא חזי, האי מעילא דאפודא, לחפיא עליה, כד לביש ליה. כתיב (תהילים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. האי קרא הא אוקמוה.

אבל תא חזי, בשעתא דברא קודשא בריך הוא לאדם הראשון. דכר ונוקבא אתבריאו, והוו תרווייהו דא עם דא קשורא, נוקבא לאחורא, ודכורא לקמא, עד דנסר לון קודשא בריך הוא, ואתקין לה, ואעיל לה לקמיה דאדם, לאסתכלא אנפין באנפין, וכיון דאסתכלו אנפין באנפין, כדין אתסגי רחימותא בעלמא, ואולידו תולדין בעלמא, מה דלא הוות מקדמת דנא, והא אוקימנא.

ולבתר דחב אדם ואתתא, ואתא נחש על חוה, ואטיל בה זוהמא, אולידת חוה לקין, והוה דיוקניה, דיוקנא דלעילא (קס''ז ע''א) ותתא, מרזא דזוהמא דסטרא אחרא, ומסטרא דלתתא. ועל דא איהו הוה קדמאה, דעבד מותא בעלמא, בגין דסטרא דיליה גרים. חויא אורחיה הוא למהוי כמין לקטולא, ההוא דאתי מניה אורחיה נקיט ואזיל, ועל דא כתיב (בראשית ד׳:ח׳) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. (בראשית נ''א ע''ב).

אשכחנא בספרין קדמאין, דכד קטל ליה קין להבל, הוה נשיך ליה נשיכין, כחויא, עד דאפיק נשמתיה, וקטל ליה.

וכל מלין אהדרו ליסודא קדמאה, ואי לאו דהוה קין מההוא סטרא, לא אשתכח הכי לגבי אחוה. ועל דא, כיון דחזא אדם דאתקטיל הבל, ואתתריך קין, אמר, מה אנא אוליד מכאן ולהלאה, אתפרש מאתתיה מאה ותלתין שנין, ורוחין נוקבי מסאבי, הוו אתיין ומתחממן מניה, והוה אוליד רוחין ושדין, ואקרון נגעי בני אדם, ואוקימנא.

לבתר קני ואתלבש בקנאה, ואתחבר באתתיה, ואוליד לשת. דכתיב, (בראשית ה׳:ג׳) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת. דא איהו בדמותו כצלמו, מה דלא הוה הכי בקדמיתא, באינון בנין קדמאי, דהוו מקדמת דנא.

בגין, דהא בקדמיתא, אתחברותא אחרא הוות לגביה, ואוקמוה, עד דאתת חוה, ואתקין לה קודשא בריך הוא לגביה דאדם, ואתחברו אנפין באנפין. ועל דא כתיב, (בראשית ב׳:כ״ג) לזאת יקרא אשה, דא איהי אתתא, אבל אחרא לא אקרי הכי. והא אוקמוה. ובגין כך, דאדם וחוה כחדא אתבריאו, כתיב (בראשית ה׳:ב׳) זכר ונקבה בראם ויברך אותם, תרווייהו כחדא הוו. ועל דא כתיב, אחור וקדם צרתני.

תא חזי, אפוד וחשן, אחור וקדם הוו, וכד כהנא אתלבש בהו, הוה דמי בדיוקנא עלאה. והא אתמר, דכדין אנפוי נהירין, ואתוון בלטין, וסלקין לעילא מנהרן, וכדין הוה ידע מלה.

ובגין כך, תקונא דחושנא, ותקונא דאפודא, כחדא מתקשרן. ואף על גב דתקונא דדא לאו איהו כתקונא דדא, וכלא ברזא חדא. קשורא דדא בדא, לאתאחדא חושנא באפודא, בארבע עזקן, דאתקשרו בהאי אתר, ובהאי אתר. ואינון רזא דאינון רתיכין, דמתקשרן בהאי סטרא דלתתא, לאינון דלעילא, וכלא איהו ברזא דאופנין וחיות.

כתיב, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואוקמוה, דהא כלא כגוונא דא אתעביד משכנא, כגוונא דעלמא תתאה, עבד כגוונא דעלמא עלאה, וכל עובדוי דעבד כגוונא דלעילא. הכי נמי משכנא, כל עובדוי אינון כעובדא וכגוונא דעלמא (עלאה). (ס''א ואוקמוה כגוונא דא אתעביד משכנא וכל עובדוי דעבד בהאי עלמא כגוונא דלעילא עבד. והכי נמי משכנא כל עובדוי אינון כגוונא דלעילא כגוונא דעלמא תתאה וכגוונא דעלמא עילאה)

ורזא דא כל עובדין דמשכנא, כלהו עובדין ותקונין דלעילא ותתא, בגין לאשראה שכינתא בעלמא, בדיורין עלאין, ובדיורין תתאין. כגוונא דא, גן עדן לתתא, איהו כגוונא עלאה. וכגוונא תתאה, כל ציורין, וכל דיוקנין דעלמא כלהו תמן. ועל דא, עבידת משכנא, ועבידת (ר''כ ע''א) שמים וארץ, כלהו ברזא חדא.

כתיב (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, וכי בגין דיסתכל בר נש עינוי לעילא, וזקיף לון לעילא, יכיל למנדע ולאסתכלא במה דלא אתרשו למנדע ולמחמי.

אלא שאו מרום עיניכם, מאן דבעי לאסתכלא ולמנדע בעובדוי דקודשא בריך הוא, יזקוף עינוי לעילא, ויחמי כמה חיילין, וכמה משריין, עובדין משניין דא מן דא, רברבין אלין מאלין. וכדין תחמון ותשאלון ותימרון, מאן ברא אלין. מי ברא אלה, הא אוקימנא רזא דמי, ברא אלה. דהוא אתר דקיימא מרום וגניז וסתים ולא ידיע, (צ''ב ע''א, קס''ח ע''ב) וקיימא תדיר לשאלה, בגין דלא אתגלייא לההוא אתר. (בראשית ב' ע''א)

המוציא במספר צבאם, מאי המוציא. אלא בגין דההוא אתר דאיהו טמיר וגניז, איהו אפיק כלא, ברזא דקול דנפיק משופר. וההוא קול, איהו מספר דכל חילין עלאין, וחושבנא דכלא. ומתמן אשתכח רזא דמהימנותא עלאה, בכל אינון סטרין עלאין, עד דנגדין דרגין, ואתמשכאן לתתא, ואתפרשאן כמה (ק''מ) חילין לזנייהו, וכלהו קיימן בחושבנא, ואקרון בשמא. מרוב אונים, דא סטרא דימינא. ואמיץ כח, דא סטרא דשמאלא. איש לא נעדר, סטרין דנגדין מתרין עברין.

דבר אחר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, האי קרא כד אתקם משכנא. והוה אתתקן, כל מאן דחמי ליה למשכנא, אסתכל ביה לעילא ותתא, וכלא חמי ביה במשכנא. בגין דכל עובדין דעלמא עלאה ותתאה, כלהו אתתקנו ביה במשכנא, והא אוקימנא, כל מאן דחמי אינון קרסים במשכנא, ואסתכל בהו, הוה מסתכל בנהירו דלהון, בנהירו (רכ''ט ע''א) דככביא, בגין דהכי קיימן ככביא ברקיעא.

(תהלים קמח) הללויה הללו את יי' מן השמים וגו', תא חזי תושבחתא דא אמר דוד, לקבל רזא דשמא קדישא, דאיהו כללא דתושבחתא דכלא. תרין תושבחן אינון, כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה, דאיהו כללא דתושבחתא דכלא. ואינון: דא, ותושבחתא בתראה, דאיהי כללא דתושבחתא דכלא, דכתיב, (תהלים קנ) הללויה הללו אל בקדשו וגו'. אבל דא הוה, על עשר מינים. ודא הוא על שבע, וכלא רזא חדא בשמא קדישא.

הללויה הללו את יי' מן השמים, איהו שירותא דשית סטרין לאתפשטא לתתא, דדא איהו רזא דקיימא לשאלה, כמה דאת אמר, (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וגו', עד הכא אית רשו לשאלה, מן היום אשר ברא וגו', ועד קצה השמים מכאן ולהלאה, לאו קיימא לשאלא, בגין דאיהו אתר טמיר וגניז.

ועל דא הללו את יי' מן השמים הללוהו במרומים, אלין תרין סטרין, (דאינון רומא דשירותא) ימינא ושמאלא. ומהכא אתפשטאן כלהו אחרנין לתתא, ברזא דדרגין לאתתקנא כדקא יאות. הללוהו (קס''ו ע''א) כל מלאכיו, אלין תרין קיימין דקיימי תחות גופא, למשען גופא עלייהו.

תא חזי, אינון קיימין דגופא אשתען עלייהו, קיימי הכא ברזא דמלאכין, בגין דירכין אינון שליחן, למיזל מאתר לאתר, ומרזא דא, נפקין אינון דאקרון מלאכין, דאינון שליחן למהך בשליחותא דמאריהון, מאתר לאתר.

הללוהו כל צבאיו, דא איהו אתר דנפקי מניה כל חילין קדישין עלאין, רזא דאת קיימא קדישא, ואיהו רשים בכל שאר רבוון, כדקא אמרן, דכתיב, (ישעיה מח) יי' צבאות שמו, אות איהו בכל שאר חילין ורבוון. הללוהו שמש וירח, ביה קיימא רזא דא, ואיהו שמשא לאנהרא, וביה קיימין ככבייא עלאין דנהרין, ומזלי, והא אוקימנא. לבתר אהדר לעילא, לההוא אתר דקאים ברומא דמרומים, ותמן תקיעו דכלא, הללוהו שמי השמים. לבתר הללו את יי' מן הארץ, לקבל אלין אש וברד וגו'.

תא חזי, אינון ככבים לתתא, קיימין במשיכו דאתמשכאן מרזא עלאה, בגין דכלא קיימא בדיוקנא עלאה, והא (בראשית ל''ד ע''א) אוקימנא. ובגין כך כל אינון ככבייא ומזלי, מרום רקיעא, כלהו קיימי לאנהגא ביה עלמא דלתתא מניה, ומתמן אתפשטאן דרגין, עד דקיימין דרגין לאינון ככבייא דלתתא, דכלהו לא קיימי ברשותייהו כלום, והא אוקימנא, וכלהו קיימאן ברשותא דלעילא. ועל דא כתיב, (ישעיה מז) יעמדו נא ויושיעך הוברי שמים החוזים בכוכבים, וכלא איהו ברשותא ואתמר.