הא אוקמוה דברכתא לא שריא במלה דקאים במדידו, ובמלה דקאים בחושבנא, הכא במשכנא אמאי הוה כלא בחושבנא.

הא אתמר, אבל בכל אתר דסטרא דקדושה שריא עליה, אי ההוא חושבנא אתיא מסטרא דקדושה, ברכתא שריא עליה תדיר, ולא אתעדי מניה. מנלן. ממעשר. בגין דאתיא חושבנא לקדשא. ברכתא אשתכחת ביה. כל שכן משכנא דאיהו קדש, ואתיא מסטרא דקדש.

אבל כל שאר מלי דעלמא, דלא אתיין מסטרא דקדושה, ברכתא לא שריא עלייהו, כד אינון בחושבנא. בגין דסטרא אחרא, דאיהו רע עין, יכיל לשלטאה עליה. וכיון דיכיל לשלטאה עליה, ברכתא לא אשתכחת ביה, בגין דלא ימטו ברכאן לההוא רע עין. (ולא הוי מסטרא דקדושה).

ומדידו דקדושה, וחושבנא דקדושה, תדיר ברכאן אתוספאן ביה. ועל דא, וכסף פקודי העדה. פקודי העדה בקושטא ודאי, ולא דחילו מעינא בישא, ולא דחילו מכל חושבנא דא, דהא בכלא שראן ברכאן מלעילא.

ותא חזי, בזרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, בגין דאתי מסטרא דימינא, ועל דא אתעביד משכנא על ידא דבצלאל, דהא איהו ברזא דיוסף קא שריא, דאיהו רזא דברית קדישא. ועל דא, משה פקיד, ובצלאל עביד, למהוי כלא ברזא דגופא, וסיומא דגופא, דאיהו את קיימא קדישא, לאסגאה רחימו וקשורא דיחודא במשכנא, וכלא ברזא דימינא קא אתעביד, ובגין כך וכסף פקודי העדה, וההוא חושבנא, איהו חושבן דרגין רברבין ממנן, דאתאחדן מסטרא דימינא. ועל דא כתיב מאת ככר וגו'.