דינא דקודשא בריך הוא אתרעי ביה, איהו דינא בריר, איהו דינא (נח ס''ד ע''א) דאתער רחימו וחדוה. אבל חייביא כד אינון בעלמא, כלהו דינא דזוהמא. כלהו דינא דלא אתרעי ביה קודשא בריך הוא כלל. ועל דא, לא בעי לאתערבא דינא קדישא בדינא מסאבא דזוהמא, עד דאיהו אשתצי מגרמיה, ולאובדא ליה מן עלמא דאתי, וההוא דינא דזוהמא דביה איהו אוביד ליה מעלמא.

(תהילים צ״ב:ח׳) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, בפרח רשעים כמו עשב. כהאי עשבא דאיהו ביבישו דארעא, ואיהו יבישא, כד שראן ביה מיא אפריח, וההוא יבישו אתפרח. וכהאי אילנא קציצא דנציץ, ולא סליק אלא אינון פארות, לסטר דא ולסטר דא, דאינון ענפין דסלקין, ולעלמין לא סליק אילנא, כד הוה בקדמיתא למהוי אילנא. וכל דא, להשמדם עדי עד, לאעקרא לון משרשין ומכלא.

תו רזא אחרא אית בהאי, על דקודשא בריך הוא אריך רוגזיה בחייביא בהאי עלמא, בגין דהאי עלמא, איהו חולקא דסטרא אחרא. ועלמא דאתי איהו סטרא דקדושה. ואיהו חולקא דצדיקייא, למהוי צדיקייא אינון בעטרא דיקרא דמאריהון ביה. ותרין סטרין אלין, קיימין דא לקבל דא. דא סטרא דקדושה. ודא סטרא אחרא דמסאבא. דא קיימא לצדיקייא, ודא קיימא לרשיעייא, וכלא דא לקבל דא. זכאין אינון צדיקייא, דלית לון חולקא בהאי עלמא, אלא בעלמא דאתי.

תא חזי כלא אתתקן ואתגלי קמי קודשא בריך הוא. ואף על גב דבלק ובלעם לא אתכוונו לגבי קודשא בריך הוא, כלא איהו מתתקן קמיה, ולא גרע מאגר דלהון כלום בהאי עלמא. בההוא זמנא שליטו על ישראל, דגרם ההוא קורבנא, לאסתלקא מישראל ארבעה ועשרין אלפין, בר כל אינון דאתקטלו, דכתיב, (במדבר כ״ה:ה׳) הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור, וכתיב קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי'. ועד כען ההוא קרבנא הוה תלי לאתפרעא מנהון דישראל. שבעה מדבחן כחושבן ארבעין ותרין.