הא כתיב (בראשית ג׳:ט״ז) ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך וגו'. ואוליפנא דדא איהו רזא עלאה. תינח לתתא, אבל איהו כגוונא דלעילא, מאי איכא למימר.

(תהילים מ״ב:ב׳) כאיל תערג על אפיקי מים וגו'. האי קרא אוקמוה. אבל חיה חדא אית בעלמא, ואיהי שלטא בשלטנא על אלף מפתחן בכל יומא. ואיהי נוקבא ותיאובתא דילה תדיר על אפיקי מים למשתי ולאתרוואה מצחותא, דכתיב כאיל תערוג על אפיקי מים.

הכא אית לאסתכלא. בקדמיתא כתיב כאיל, ולא כתיב כאילת, ולבתר תערוג, ולא כתיב יערוג. אבל רזא דא, דכר ונוקבא תרווייהו כחדא דלא לאפרשא לון, וחד איהו, דלא אצטריך לסלקא דא מן דא, אלא תרווייהו כחדא. והאי נוקבא, תערוג על אפיקי מים, ואיהי מתעברא מן דכורא, וקשי עלה דהא על דינא קיימא.

וכד אולידת קודשא בריך הוא זמין לה חד חויא עלאה רברבא, ואתי ונשיך לגבי ההוא אתר, ואולידת. ורזא דא הרבה ארבה עצבונך והרונך, בגין דאיהי מתחלחלא בכל יומא, ובעציבו על עובדין דעלמא. בעצב תלדי בנים. בעצב, דא רזא דחוייא, דעציב אנפיהון דעלמא.

ואל אישך תשוקתך, כמה דאת אמר תערוג על אפיקי מים. והוא ימשל בך, הא אוקימנא רזא, דאיהו שליט עלה. וכל דא למה. בגין דאמרה סיהרא, כמה דתנינן. ובגין כך אזעירת נהוראה, ואזעירת שולטנהא, ולית לה רשו מגרמה, בר כד יהבין לה חילא.

בעצב תלדי בנים, כמה דאוקימנא. ואי תימא אמאי אצטריך חויא לדא. אלא דא פתח אורחא לנחתא כל (ס''א בכל) אינון נשמתין דעלמא. דאלמלא לא פתח אורחין לנחתא לתתא, לא ישרי בגויה דבר נש, מה כתיב לפתח חטאת רבץ. מאי לפתח. לההוא פתח דאתעתדא לאולדא, לאפקא נשמתין לעלמא, איהו קאים לגבי ההוא פתח.

וכל אינון נשמתין דאצטריכו לנחתא בגופין קדישין, לא קאים איהו לההוא פתח, ולית ליה רשו בההיא נשמתא. ואי לאו, הא חויא נשיך, ואסתאב ההוא נהר (ס''א אתר), ולאו איהי נשמתא דאתדכייא והכא איהו רזא עלאה, בעצב תלדי בנים. רזא דא, דא נחש, דהא עמיה אולידת נשמתין, בגין (שלח ק''ע ע''א) דדא איהו על גופא, ודא על נשמתא, ותרווייהו דא בדא. דא נקיט נשמתא, ודא נקיט גופא.

וזמינא דא חויא, לאולדא כל אינון גופין, עד לא ייתי זמנא דיליה, הדא הוא דכתיב, (ישעיה סו) בטרם תחיל ילדה. זמנא דחויא לאולדא בשבע שנין, והכא בשית, מה דלאו איהו זמניה. ובההוא זמנא דאוליד לון, מההוא לידה ימות. דכתיב, (ישעיה כה) בלע המות לנצח. וכתיב (ישעיה כו) יחיו מתיך נבלתי יקומון.

בההוא זמנא דיתערון מתי עלמא, ויתעתדון בארעא קדישא, יקומון חיילין חיילין, כלהו על ארעא דגליל, בגין דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה, בגין דאיהו חולקיה דיוסף, ותמן אתברו (אתחרב) בקדמיתא. ומתמן שארו לאגלאה מכל אתרייהו, ולאתבדרא ביני עממיא, כמה דאת אמר (עמוס ו) ולא נחלו על שבר יוסף.

ואמאי יקומון תמן, בגין דאיהו חולקיה דההוא דאשתוי בארונא, דכתיב, (בראשית נ) ויישם בארון במצרים, ולבתר אתקבר בארעא קדישא, דכתיב, (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. ודא איהו דקאים בקיומא דברית, יתיר מכלא.

ובההוא זמנא דיתערון כלהו חיילין חיילין, כלהו יהכון, דא לחולק אבהתהון, ודא לחולק אבהתהון, דכתיב (ויקרא כה) ושבתם איש אל אחוזתו. וישתמודעון דא לדא. וזמין קודשא בריך הוא לאלבשא לון לכל חד וחד לבושי מרקמן, וייתון כלהו וישבחון למאריהון בירושל ם, ויתחברון תמן אוכלוסין אוכלוסין, וירושל ם יתמשך לכל סטרין, יתיר ממה דאתמשך כד אתחברו תמן מגלותא.

כיון דיתחברון וישבחון למאריהון, קודשא בריך הוא יחדי עמהון, הדא הוא דכתיב, (ירמיה לא) ובאו ורננו במרום ציון, ולבתר ונהרו אל טוב יי' וגו', כל חד וחד לחולקיה, וחולק אבהתוי. ואחסנתהון דישראל תהא, עד (נ''א רמתא דרומא), דמתא דרומאי, ותמן ילפון אורייתא, והא אוקמוה, וכתיב (ישעיה כו) הקיצו ורננו שוכני עפר וגו'.