רבי חייא אמר:

רבי אלעזר הוה יתיב יומא חד אתרעא דלוד, והוה יתיב עמיה רבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי.

אמר רבי יוסי: אימא לכו מה דחמית יומא דא, בצפרא, קמית בנהורא, חמית חד עופא דהוה טאיס, זקף לעילא תלת זמני, ומאיך חד,

והוה אמר: עלאי עלאי, ביומא דא טסי (ס''א דקיקין) רקיעין (לימינא) תלת ממנן זקפין שלטנין על ארעא, חד יתיב דלא יתיב, אעברו ליה בנורא דדליק, מעברין קיימיה, מעברין שלטניה, תלת סמכין שליטין עלאין, קיימין על עלמא.

רמינא לההוא עופא קלא, אמינא ליה: עופא עופא, אימא לי, תלת דקיימין ממנן וחד דמעברין שלטניה מאן אינון.

רמא לי תלת גירין אלין מגדפא ימינא, ודין חד משמאלא, (ס''א ומגדפא שמאלא חד) ולא ידענא מאי רמיזא.

נסיב להו רבי אלעזר, נחית להו לנחירוי, נפק דמא מנחירוי.

אמר: ודאי תלת שלטני עממין קיימין ברומי בארעא, וזמינין למעבד גזרין בישין לישראל, מסטרא דרומאי.

נסיב ההוא גירא דמגדפא שמאלא, ארח, ונפק אשתא אוכמא מניה,

אמר: שלטנא דמצראי אעדיאו וזמין חד מלכא דרומאי, לאעברא בכל ארעא (ס''א דמצרים), (ס''א וזמין חד מלכא מאינון תלת דקאמרן למשלט בה וסתיר בנינא ובני בה בנינא) ולמנאה במצרים רברבי תריסין, וסתיר בנין, ובני סתירין.

רמא לון ר' אלעזר לארעא, נפלו אלין תלת על חד דמסטרא שמאלא.

עד דהוו יתבי, אעבר חד ינוקא, והוה קארי: (ישעיהו י״ט:א׳) משא מצרים הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים.

אעבר תניינא חבריה, ואמר: וארץ מצרים תהיה שממה.

אעבר תליתאה חבריה, ואמר: ואבדה חכמת מצרים.

חמו ההוא גירא דגדפא שמאלא דאתוקד ותלת אחרנין דהוו עליה לא אתוקדן.

אמר רבי אלעזר: האי דעופא והאי דדרדקי כלא הוא חד, וכלא נבואה עלאה הוא, (ס''א כלא איהו ברזא דחכמתא) ובעא קודשא בריך הוא לאחזאה לן, סתרי עלאי דהוא עביד, הדא הוא דכתיב, (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. וחכימי עדיפי מנביאי בכל זמן, דהא לנביאי לזמנין שרת עלייהו רוח קודשא, ולזמנין לא, וחכימין לא אעדי מנהון רוח קודשא אפילו רגעא חדא, (זעיר) דידעין מה די לעילא ותתא, ולא בעו לגלאה.

אמר רבי יוסי (יהודה): כלא חכמתא, וחכמתא דר' אלעזר יתיר מכלהו.

רבי אבא אמר: אלמלא לא הוו חכימין, לא הוו ידעין בני נשא מהו אורייתא ומה פקודוי דמארי עלמא ולא אתפרשא רוחא דבני נשא, מרוחא דבעירא.