ר' חייא ור' יוסי מאושא ללוד פוגשים את ר' אבא
רבי חייא הוה אזיל מאושא ללוד, והוה רכיב על חמרא, והוה רבי יוסי עמיה,
נחית רבי חייא, ושקליה בידוי לרבי יוסי,
אמר ליה: אי בני עלמא ידעין יקרא סגיאה דיעקב, בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא, אנכי ארד עמך מצרימה, הוו מלחכי עפרא, תלת פרסי קריב לקבריה, דהכי מפרשי מרנא רברבי עלמא, מאריהון דמתניתא, כתיב (שמות י״ח:ז׳) ויצא משה לקראת חותנו, אהרן חמא למשה דנפק, ונפק עמיה, ואלעזר ונשיאי וסבי נפקו עמיה, ראשי אבהן, ומערעי כנשתא, וכל ישראל נפקו עמהון, אשתכחו דכל ישראל כלהו, נפקו לקבליה דיתרו, מאן חמא למשה דנפיק ולא יפוק, לאהרן ולרברבי דנפקי, ולא יפוק. אשתכח, דבגין משה נפקו כולהון. ומה, אי בגין משה כך, בגין קודשא בריך הוא, כד אמר אנכי ארד עמך מצרימה, על אחת כמה וכמה.
עד דהוו אזלי, פגע בהו רבי אבא.
אמר רבי יוסי: הא שכינתא הכא, דחד ממאריהון דמתניתין עמנא.
אמר רבי אבא: במאי עסקיתו.
אמר רבי יוסי: בהאי קרא, דכתיב אנכי ארד עמך מצרימה וגו'. כד נחת יעקב למצרים, דכתיב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את אוליף, דכלהו נחתו עם יעקב למצרים.
אמר ליה רבי אבא: ודא לחוד הות?!
פתח ואמר :
(יחזקאל א׳:ג׳) היה היה דבר יי' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר. תלת פלוגתן הכא. חדא, דתנינן, אין שכינה שורה בחוצה לארץ. וחדא, דלא הוה מהימן כמשה, דכתיב ביה, (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא, והוא, גלי ופרסם כל גנזייא דמלכא. וחדא, דאתחזי כמאן דלא שלים בדעתיה.
אלא הכי אסיקנא במתניתא דילן, חס ושלום דהא יחזקאל נביאה שלימא הוה, וברשותא דקודשא בריך הוא גלי כל מה דגלי. וכלהו אצטריך דיגלי ויפרסם, על חד תרין ממה דגלי, דהכי תנן, מאן דרגיל למסבל צערא וכו'. (עיין לעיל ד' א' ב' שורה ד' עד מה דגלי) וכלא אצטריך, ומעלמין לא שביק קודשא בריך הוא לישראל בגלותא, עד דהוה אתי למידר דיוריה עמהון, כל שכן ביעקב, דהוה נחית בגלותא, וקודשא בריך הוא ושכינתיה, וקדישין עלאין, (ותתאין) ורתיכין, דנחתו כלהו עם יעקב, הדא הוא דכתיב הבאים מצרימה את יעקב.