רבי יצחק פגע בההוא טורא, וחמא חד בר נש דהוה נאים תחות חד אילן.

יתיב תמן,

אדהוה יתיב, חמא ארעא דמתחלחלא, ואתבר ההוא אילנא, ונפל, וחמא בקיעין גומין בארעא, וארעא סלקא ונחתא.

אתער ההוא גברא,

צווח לקבליה דרבי יצחק, ואמר ליה: יודאי יודאי, בכי ונהים, דהאידנא מקימין ברקיעא חד רברבא ממנא שלטנא עלאה, והוא זמין למעבד עמכון ביש סגי, והאי רגשא דארעא בגיניכון הוה. דכל זמנא דרגשא ארעא, כד קם ממנא, דיעביד עמכון בישא.

תווה רבי יצחק ואמר: ודאי כתיב, (משלי ל׳:כ״ב) תחת שלש רגזה ארץ, וכתיב תחת עבד כי ימלוך. ממנא דהוה (ממנא) תחות שלטנא אחרא, ומליך, ויהבין ליה שלטנא, וכל שכן כד שליט בישראל.