ר' יוסי הולך בדרך עם ר' אחא בר יעקב ופוגש בנחש
רבי יוסי נפק לאורחא והוה רבי אחא בר יעקב אזיל עמיה,
עד דהוו אזלי, שתיק רבי יוסי והרהר במלי דעלמא ורבי אחא הרהר במלי דאורייתא.
(עד דהוו אזלי) חמא רבי יוסי חד חויא דהוה רהיט אבתריה.
אמר רבי יוסי לרבי אחא: חזית האי חויא דרהיט אבתראי?
אמר ליה רבי אחא: אנא לא חמינא ליה.
רהט רבי יוסי וחויא אבתרוי.
נפל רבי יוסי ודמא שתת ונחת מחוטמוי,
שמע דהוו אמרין: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו',
אמר רבי יוסי: ומה על שעתא חדא כך, מאן דמתייאש מנה על אחת כמה וכמה.
פתח ואמר:
(דברים ב') כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך וגו' המוליכך וגו', נחש שרף ועקרב וגו', נחש שרף למה הכא. אלא, לקחת עונשן מישראל, כל זמן שמתפרשין מן עץ החיים. דכתיב, (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך.
תא חזי, אמר רבי חייא, כתיב (משלי י''ג) חושך שבטו שונא בנו וגו'. וכתיב (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'. וכתיב, (מלאכי א') ואת עשו שנאתי. מהו שנאתי, דכתיב חושך שבטו שונא בנו. כלומר שנאתי אותו, ועל כן חשכתי שבט מהם, כל שכן וכל שכן תלמידי חכמים, דלא בעי קודשא בריך הוא דיתפרשון מעץ החיים אפילו רגעא חדא.