רבי אלעזר ורבי אבא הוו אזלי מטבריא לצפרי,

עד דהוו אזלי פגע בהו חד יודאי, אתחבר בהדייהו.

אמר רבי אלעזר: כל חד לימא מלה דאורייתא.

פתח איהו ואמר:

דליג ההוא יודאי קמיה,

אמר ליה רבי אלעזר: מאי חמית?

אמר: מלה חמינא.

אמר ליה: מאי היא?

אמר ליה: רוח בני אדם, אי אתלבש בגן עדן בלבושא דדיוקנא בגופא דהאי עלמא, הוה ליה למכתב, כה אמר ה' מגן עדן בואי הרוח, מהו מארבע רוחות.

אמר ליה: רוחא לא נחתא להאי עלמא, עד דסלקא מגנתא דארעא, לגו כורסייא, דקיימא (שמות ט''ו ע''ב) על ארבע סמכין. כיון דסלקא תמן, אסתאבא מגו ההוא כורסייא דמלכא, ונחתא להאי עלמא, גופא אתנטיל מארבע סטרי עלמא, רוח אוף הכי אתנטיל מארבע סטרי דכורסייא, דמתתקנא עלייהו.

אמר ליה ההוא בר נש: דליגא דקא דליגנא קמייכו, מלה חמינא מהאי סטרא.

בגין דיומא חדא הוינא אזיל במדברא וחמינא אילנא חד דמרגג למחזי, וחד מערתא תחותיה.

קריבנא גביה וחמינא ההיא מערתא דסלקא ריחין מכל זיני ריחין דעלמא.

אתתקפנא בגרמאי ואעילנא בההיא מערתא, ונחיתנא בדרגין ידיען בגו דוכתא חדא דהוו ביה אלנין סגיאין וריחין ובוסמין דלא יכילנא למסבל.

ותמן חמינא חד בר נש ושרביטא חד בידיה והוה קאים בחד פתחא,

כיון דחמא לי, תוה וקם לגבאי.

אמר לי: מה את הכא, ומאן את?

אנא דחילנא סגיא,

אמינא ליה: מארי, מן חברייא אנא, כך וכך חמינא במדברא, ועאלנא בהאי מערתא, ונחיתנא הכא.

אמר לי: הואיל ומן חברייא אנת, טול האי קיטרא דכתבא, והב ליה לחברייא, אינון דידעין רזין דרוחיהון דצדיקיא

בטש בי בההוא שרביטא, ודמיכנא.

אדהכי, חמינא כמה חילין ומשיריין גו שינתא דהוו אתיין באורחא לההוא דוכתא.

וההוא גברא בטש בההוא שרביטא ואמר: באורחא דאילני זילו.

אדהכי דהוו אזלי פרחי באוירא וסלקי ולא ידענא לאן אתר, ושמענא קלין דמשיריין סגיאין, ולא ידענא מאן (ס''א לאן אתר) איהו.

אתערנא, ולא חמינא מידי, ודחילנא בההוא אתר.

אדהכי, חמינא לההוא בר נש,

אמר לי: חמית מידי?

אמינא ליה: חמינא גו שינתא כך וכך.

אמר: בההוא ארחא אזלי רוחיהון דצדיקיא, גו גנתא דעדן לאעלא תמן. ומה דשמעת מנייהו הוא דקיימי בגנתא בדיוקנא דהאי עלמא וחדאן ברוחיהון דצדיקיא דעאלין תמן.

וכמה דגופא אתבני בהאי עלמא, מקטורא דארבע יסודי, ואתצייר בהאי עלמא. אוף הכי רוחא, אתצייר בגינתא, מקטורא דארבע רוחין דקיימא בגנתא, וההוא רוחא, אתלבשא תמן, ומתצירת מנייהו, בציורא דדיוקנא דגופא, דאתצייר בהאי עלמא. ואלמלא אינון ארבע רוחין, דאינון אוירין דגנתא, רוחא לא מתציירא בציורא כלל, ולא אתלבשא בהו.

אינון ד' רוחין, קטירין אלין באלין כחדא, וההוא רוח אתצייר ואתלבש בהו, כגוונא דגופא אתצייר בקטורי, דד' יסודי עלמא. ובגין כך, מארבע רוחות בואי הרוח, מאינון ארבע רוחין דגן עדן, דאתלבשא ואתציירת בהו,

והשתא טול האי קיטרא דכתבא וזיל לארחך והב ליה לחברייא.

אתא רבי אלעזר ואינון חברייא ונשקוהו ברישיה.

אמר רבי אלעזר: בריך רחמנא דשדרך הכא דודאי דא הוא ברירא דמלה, וקודשא בריך הוא אזמין לפומי האי קרא.

יהב לון ההוא קיטרא דכתבא.

כיון דנטל ליה רבי אלעזר ופתח ליה, נפק אפותא דאשא ואסחר ליה, חמא ביה מה דחמא, ופרח מן ידוי.

בכה רבי אלעזר ואמר: מאן יכיל לקיימא בגנזייא דמלכא, (תהילים ט״ו:א׳) ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך. זכאה האי אורחא, וההיא שעתא דאערענא בך.

ומההוא יומא הוה חדי רבי אלעזר ולא אמר כלום לחברייא.

עד דהוו אזלי, פגעו בחד בירא דמיא, קיימו עליה, ושתו מן מיא.

אמר רבי אלעזר: זכאה חולקיהון דצדיקיא, יעקב ערק מקמי אחוי, ואזדמן ליה בירא, כיון דבירא חמא ליה, מיא אשתמודעו למאריהון, וסלקין לגביה, וחדו בהדיה, ותמן אזדווגת ליה בת זוגיה. משה ערק מקמי פרעה, ואזדמן ליה ההוא בירא, ומיין חמו ליה, ואשתמודעו למאריהון, וסלקו לגביה, ותמן אזדווגת ליה בת זוגיה.

מה בין משה ליעקב, יעקב כתיב ביה, (בראשית כ''ט) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו'. ויגש יעקב ויגל את האבן וגו'. משה מה כתיב ביה, ויבואו הרועים וי גרשום ויקם משה ויושיען וגו'. בודאי ידע הוה משה, כיון דחמא מיא דסלקין לגביה, דתמן תזדמן ליה בת זוגיה. ותו, דהא רוח קודשא, לא אתעדי מניה לעלמין וביה הוה ידע, דצפורה תהוי בת זוגיה. אמר משה, ודאי יעקב אתא להכא, ומיא סליקו לגביה, אזדמן ליה בר נש דאכניש ליה לביתיה, ויהב ליה כל מה דאצטריך. אנא אוף הכי.

אמר ההוא בר נש:

הכי אוליפנא דיתרו כומר לכוכבים ומזלות הוה. כיון דחמא דכוכבים ומזלות לית בה ממשו. אתפרש מפולחנא דילה. קמו עמא ונדוהו. כיון דחמו בנתיה, הוו מתרכן לון, דהא בקדמיתא אינון הוו רעאן עאניה. כיון דחמא משה ברוח קודשא, דעל מלה דכוכבים ומזלות הוו עבדי, מיד ויקם משה ויושיען וישק את צאנם. ואתעביד קנאה לקודשא בריך הוא בכלא.

אמר ליה רבי אלעזר: אנת לגבן ולא ידענא שמך.

אמר: אנא יועזר בן יעקב.

אתו חברייא ונשקוהו,

אמרו: ומה אנת לגבן, ולא הוינן ידעין בך.

אזלו כחדא כל ההוא יומא ליומא אחרא אזפוהו תלת מילין, ואזיל לאורחיה.