האי דכתיב, (מלכים א כ״ב:כ״א-כ״ב) ויצא הרוח ויעמד לפני יי ויאמר אני אפתנו ויאמר יי אליו במה ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. ותנינן דהוה רוח נבות היזרעאלי. וכי נשמתין, כיון דסלקין וקיימין לעילא, אינון יכלין לאתבא בהאי עלמא, ומלה תמיהה, דאמר אצא והייתי רוח שקר בפי וגו'.

ותו, מאי טעמא אתענש עליה אחאב, דהא דינא דאורייתא, דשוי שמואל קמייהו דישראל, הכי הוא. דכתיב, (שמואל א ח׳:י״ד) את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח. ואי אחאב נטל ההוא כרם בנבות, דינא הוה. ותו, דהוה יהיב ליה כרמא אחרא, או דהבא, ולא בעא.

האי רוח דקאמרו דאיהו רוח דנבות, הכא אית לאסתכלא. וכי רוחא דנבות יכיל לסלקא ולקיימא קמיה דקודשא בריך הוא, למתבע שקרא. דכתיב ויצא הרוח. ואי צדיקא הוא, איך יבעי שקרא בההוא עלמא, דאיהו עלמא דקשוט. ומה בהאי עלמא, לא בעי זכאה שקרא, בההוא עלמא, לא כל שכן. ואי לאו זכאה איהו, היך יכיל לקיימא קמי קודשא בריך הוא.

אלא ודאי נבות לאו זכאה הוה כל כך לקיימא קמי קודשא בריך הוא, אלא רוחא אחרא הוה, דשלטא בעלמא. דדא הוא רוחא דקיימא תדיר וסלקא קמי קודשא בריך הוא. ודא הוא דאסטי לבני עלמא בשקרא. ומאן דאיהו רגיל בשקרא, אשתדל תדיר בשקרא. ועל דא אמר אצא והייתי רוח שקר וגו'. ועל דא קודשא בריך הוא אמר ליה, צא ועשה כן. פוק מהכא, כמה דאוקמוה דכתיב, (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ובגין דא איהו רוח שקר ודאי.

ותו, על מה דקטל ליה לנבות ונטל כרמא דיליה, קטולא אמאי קטיל ליה. אלא על דקטיל ליה בלא דינא, אתענש. קטל ליה בלא דינא, ונסיב כרמא דיליה. ובגין כך כתיב, (מלכים א כ״א:י״ט) הרצחת וגם ירשת, ועל דא אתענש. ותא חזי, כמה אינון בני נשא בעלמא, דאסטי לון האי רוח שקרא בשקרא. ושליט איהו בעלמא בכמה סטרין ובכמה עובדין, והא אוקימנא מלי.

ועל דא דוד מלכא בעא לאסתמרא מניה, ובעא לאפקא מגו מסאבו. דכתיב, (תהילים נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. דא הוא רוח נכון, ואחרא איהו רוח שקר. ועל דא תרין דרגין אינון, חד קדישא, וחד מסאבא.

(יואל ב׳:י״א) ויי נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו וגו', האי קרא אוקמוה. אבל ויי, בכל אתר הוא ובי דיניה. נתן קולו, דא הוא קלא דכתיב, (דברים ד׳:י״ב) קול דברים. וכתיב התם, (שמות ד׳:י׳) לא איש דברים. מאן איש דברים. כמה דאת אמר, (דברים ל״ג:א׳) איש האלהים. לפני חילו, אלין אינון ישראל.

כי רב מאד מחנהו, כמה דאת אמר (איוב כ״ה:ג׳) היש מספר לגדודיו. דכמה ממנן ושליחן אית ליה לקודשא בריך הוא, וכלהו קיימי לאסטאה עלייהו דישראל (זהר חדש ל''ג בגין לאסתאבא להו). ועל דא קודשא בריך הוא אזדמן קמייהו דישראל בגין לנטרא להו, ולא יכילו לקטרגא להו.

כי עצום עושה דברו. מאן עצום, דא הוא זכאה ההוא דאשתדל באורייתא קדישא יממא ולילי. דבר אחר כי עצום, דא הוא מקטרגא דאשתכח קמי קודשא בריך הוא ואיהו תקיפא כפרזלא תקיפא כטינרא. עושה דברו, דנטיל רשות מלעילא ונטיל נשמתא מתתא.

כי גדול יום יי ונורא מאד ומי יכילנו. דאיהו שליט על כלא, ועלאה ותקיפא על כלהו, וכלהו תחות שלטניה. זכאין אינון צדיקייא, דקודשא בריך הוא אתרעי בהו תדיר, לזכאה לון לעלמא דאתי ולמחדי להו בחידו דצדיקייא דזמינין למחדי ביה בקודשא בריך הוא. דכתיב, (תהילים ה׳:י״ב) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. ברוך יי לעולם אמן ואמן: