(משלי ו׳:כ״ד) לשמרך מאשת רע וגו', זכאין אינון צדיקיא, דידעי ארחוי דקודשא בריך הוא, למיזל בהו. בגין דאינון משתדלי באורייתא יממא וליליא. דכל מאן דאשתדל באורייתא יומי ולילי, אחסין תרין עלמין, עלמא עלאה, ועלמא תתאה. אחסין האי עלמא, אף על גב דלא אתעסק בה בר נש לשמה, ואחסין ההוא עלמא עלאה, כד אתעסק בה בר נש לשמה.

תא חזי, מה כתיב, (משלי ג) ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. ארך ימים בימינה, מאן דאזיל לימינא דאורייתא, ארכא דחיין איהו לעלמא דאתי. דזכי תמן ליקרא דאורייתא, דאיהו יקרא וכתרא, לאתעטרא על כלא. דכתרא דאורייתא בההוא עלמא איהו. בשמאלה עשר וכבוד, בהאי עלמא, דאף על גב דלא אתעסק בה לשמה, זכי בהאי עלמא בעותרא ויקרא.

כד חמי בר נש דהרהורין בישין אתיין לגביה, יתעסק באורייתא, וכדין יתעברון מניה.

כד ההוא סטרא בישא אתי למפתי ליה לבר נש, יהא משיך ליה לגבי אורייתא, ויתפרש מניה.

תא חזי, דהא תנינן, דכד האי סטרא בישא קיימא קמיה דקודשא בריך הוא לאסטאה על עלמא בגין עובדין בישין. קודשא בריך הוא חס על עלמא, ויהיב עיטא לבני נשא, לאשתזבא מניה. ולא יכיל לשלטאה עליהון ולא על עובדיהון, ומאי איהו עיטא, לאשתדלא באורייתא, ואשתזבו מניה. מנלן, דכתיב, (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. מה כתיב בתריה לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה.

ודא הוא סטרא מסאבא, סטרא אחרא. דאיהי קיימא תדיר קמיה קודשא בריך הוא, לאסטאה על חוביהון דבני נשא. וקיימא תדיר לאסטאה לתתא לבני נשא. קיימא תדיר לעילא, בגין לאדכרא חוביהון דבני נשא, ולאסטאה לון על עובדיהון. ובגין דאתיהיבו ברשותיה, כמה דעבד ליה לאיוב.

וכן קיימא עלייהו לאסטאה ולאדכרא חוביהון בכל מה דעבדו, באינון זמנין דקודשא בריך הוא קיימא עלייהו בדינא. כדין קאים לאסטאה לון ולאדכרא חוביהון. וקודשא בריך הוא חס עלייהו דישראל, ויהב לון עיטא לאשתזבא מניה. ובמה, בשופר ביומא דראש השנה, וביומא דכפורי בשעיר המשתלח דיהבין ליה, בגין לאתפרשא מנייהו, ולאשתדלא בההוא חולקיה, והא אוקמוה.

תא חזי, מה כתיב, (משלי ה) רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. וברזא דמהימנותא מה כתיב, (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואלין אינון ארחין ושבילין דאורייתא, וכלא חד. האי שלום והאי מות, וכלא הפוכן דא מן דא.

זכאה חולקהון דישראל, דאינון מתדבקין ביה בקודשא בריך הוא כדקא חזי, ויהיב לון עיטא לאשתזבא מכל סטרין אחרנין דעלמא. בגין דאינון עמא קדישא לאחסנתיה וחולקיה, ועל דא יהיב לון עיטא בכלא. זכאין אינון בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

תא חזי, כד האי סטרא בישא נחת ושאט בעלמא, וחמי עובדין דבני נשא, דאינון כלהו סטאין ארחייהו בעלמא. סליק לעילא ואסטין לון, ואלמלא דקודשא בריך הוא חייס על עובדי ידוי, לא ישתארון בעלמא.

מה כתיב ויהי כדברה אל יוסף יום יום. כדברה, דסלקא וסאטי בכל יומא ויומא, ואמר קמי קודשא בריך הוא, כמה בישין כמה דלטורין, בגין לשיצאה בני עלמא.

מה כתיב, ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. ולא שמע אליה, בגין דאיהו חייס על עלמא. לשכב אצלה, מהו לשכב אצלה. בגין לנסבא שלטנו, לשלטאה על עלמא, ושלטנו לא שלטא, עד דאתיהיב ליה רשו.

דבר אחר לשכב אצלה, כמה דאת אמר, (ויקרא ט״ו:ל״ג) ולאיש אשר ישכב עם טמאה. להיות עמה למיהב לה רבו וברכאן וסייעתא. דאלמלא סיועא הוה לה מלעילא, לא אשתאר בעלמא אפילו חד. אבל בגין דקודשא בריך הוא חייס על עלמא, אשתאר עלמא בקיומיה.