הא תנינן חלמא דלא אתפשר, כאגרתא דלא מתקריא. אי בגין דאתקיים ואיהו לא ידע, או דלא אתקיים כלל.

אתקיים ולא אתיידע, דהא ההוא חלמא חילא תליא עליה, ואיהו לא אתידע ולא ידיע, אי אתקיים אי לא אתקיים.

ולית לך מלה בעלמא דעד לא ייתי לעלמא, דלאו איהי תלייא בחלמא או על ידא דכרוזא. דהא אתמר דכל מלה ומלה עד לא ייתי לעלמא, מכרזי עליה ברקיע. ומתמן אתפשט בעלמא ואתיהיב על ידא דכרוזא. וכלא בגין דכתיב, (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה יי אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, בזמנא דנביאים אשתכחו בעלמא. ואי לאו, אף על גב דנבואה לא שריא, חכימי עדיפי מנביאים. ואי לא, אתיהיב בחלמא. ואי לאו, בצפרי שמיא משתכחי מלה והא אוקמוה: