ודאי הא דאמרת דיעקב שלימא דאבהן איהו, ואיהו אחיד לכל סטרין, וקרא שמיה ישראל, וכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. וכתיב ויקרא את שמו ישראל. אמאי אהדר קודשא בריך הוא וקרא ליה יעקב בכמה זמנין, וכלא קרון ליה יעקב כמלקדמין. אי הכי, מהו ולא יקרא שמך עוד יעקב.

(ישעיהו מ״ב:י״ג) יי כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה, האי קרא אוקמוה. אבל תא חזי, כגבור יצא, גבור מבעי ליה. כאיש מלחמות, איש מלחמות מבעי ליה.

אלא הא אתמר יי בכל אתר רחמי איהו, ודאי קודשא בריך הוא, יי שמיה איהו, דכתיב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) אני יי הוא שמי, וחמינן דלזמנין אתקרי שמיה אלהים והוא דינא בכל אתר. אלא בזמנא דאסגיאו זכאין בעלמא, יי שמיה ואתקרי בשמא דרחמי. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא, אלהים שמיה ואתקרי בשמא דאלהים. כך בזמנא דיעקב לא הוה בין שנאין ולא הוה בארעא אחרא, קרי ליה ישראל. וכד הוה בין שנאין, או בארעא אחרא קרי ליה יעקב.

דכתיב לא יקרא, והא אנן קרינן ליה. ומאי דאמרת דכד הוה בין שנאין או בארעא אחרא קרי ליה יעקב. תא חזי, כתיב, (בראשית ל״ז:א׳) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, והא לא הוה בארעא אחרא.

הא בקדמיתא אתמר, כמה דקודשא בריך הוא לזמנין אתקרי יי, ולזמנין אתקרי אלהים. הכי נמי לזמנין אקרי ישראל ולזמנין אקרי יעקב וכלא בדרגין ידיען. ומה דאתמר לא יקרא שמך עוד יעקב, לאתישבא בשמא דא.

אי הכי, הא כתיב, (בראשית י״ז:ה׳) ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם.

התם כתיב והיה. ועל דא קיימא בההוא שמא. אבל הכא לא כתיב והיה, אלא כי אם ישראל יהיה שמך. ולא כתיב והיה שמך ישראל, ואפילו בזמנא חדא סגי ליה, כל שכן דלזמנין כך ולזמנין כך. וכד אתעטרו בנוי בכהני וליואי ואסתלקו בדרגין עלאין, כדין אתעטר בשמא דא תדיר.

עד דהוו אזלי, אמר ליה רבי יוסי לרבי אלעזר: הא אתמר דכד מיתת רחל נטלא ביתא מאן דאצטריך לאתתקנא בתריסר שבטין כדקא יאות. אמאי מיתת רחל מיד?

הא למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות ולמהוי אם הבנים שמחה וביה שריא (לעילא) לנטלא ביתא ולאתתקנא. ועל דא בנימין הוא תדיר במערב ולא בסטרא אחרא. וביה שריא לאתתקנא בתריסר שבטין, וביה שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודעא בארעא. ורזא דא, בכל שירותא דאתיא לאשתמודעא בקשיו איהו, ועל דא אית בה דינא דמותא ומתמן אתישבת.

הכא כד בעא לאתתקנא ולנטלא ביתא אתעביד דינא ברחל ובתר כן אתתקנת לאתישבא. כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא שריא בדינא. ולא אתישבת מלכותא בדוכתא כדקא יאות עד דאתער דינא בשאול לפום עובדוי, ולבתר אתישבת מלכותא ואתתקנת.

תא חזי, כל שירותא תקיף ולבתר נייחא. בראש השנה שירותא תקיף. דכל עלמא אתדן כל חד וחד לפום עובדוי, ולבתר נייחא סליחה וכפורי. בגין דשירותא איהו משמאלא ועל דא דינוי תקיפין, ולבתר אתער ימינא ועל דא הוי נייחא.

ולזמנא דאתי זמין קודשא בריך הוא לאתערא בנייחא על שאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות, ולבתר יתתקף עלייהו בדינא קשיא. הדא הוא דכתיב, (ישעיהו מ״ב:י״ג) יי כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. יי בקדמיתא דאיהו רחמי, ולבתר כגבור ולא גבור. ולבתר כאיש מלחמות ולא איש מלחמות. לבתר אתגלי תוקפא עלייהו ויתתקף לשיצאה לון, דכתיב יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. וכתיב, (זכריה י״ד:ג׳) ויצא יי ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. וכתיב, (ישעיהו ס״ג:א׳) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו':