תנינן, אית זכירה לטב, ואית זכירה לביש, אית פקידה לטב, ואית פקידה לביש. אית זכירה לטב, כמה דאוקמוה, דכתיב (ויקרא כו) וזכרתי להם ברית ראשונים וגו'. (בראשית ח) ויזכר אלהים את נח. (שמות ב) ויזכר אלהים את בריתו. ואית זכירה לביש, דכתיב, (תהלים עח) ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. פקידה לטב, דכתיב, (שמות ג) פקד פקדתי אתכם. פקידה לביש, דכתיב, (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וכלהו רזין עלאין.

כל הני זכירה ופקידה לטב, אלין אינון דרגין ידיען. רזא דמהימנותא דכר ונוקבא רזא חדא, זכירה ופקידה, ואלין אינון לטב. זכירה ופקידה לביש, אלין אינון רזא דסטרא אחרא, דקיימא ברזא דאלהים אחרים, דכר ונוקבא כחדא, זכירה בהאי, ופקידה בהאי, ואלין אינון דקיימין תדיר לביש. ואלין לקביל אלין. מהכא נפקי כל רזי דמהימנותא וכל קדושין עלאין, כמה דאוקמוה. ומהכא נפקי כל זינין בישין וכל מותא, וכל סטרין וזינין בישין בעלמא ואוקמוה. ודא בהפוכא מן דא.

(משלי כד) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה וגו'. מאן מלחמה, דא מלחמה דההוא סטרא בישא, דאצטריך בר נש לאגחא ביה קרבא, ולשלטאה עלוי ולאשתזבא מניה.

תא חזי, דיעקב הכי אשתדל לגבי עשו, בגין ההוא סטרא דיליה. לאתחכמא עלוי ולמיזל עמיה בעקימו בכל מה דאצטריך, בגין לשלטאה עלוי ברישא וסופא, וכלא כדקא יאות. ורישא וסופא כחדא דא כגוונא דא, כמה דכתיב, (בראשית כה) בכרתי, ולבתר ברכתי, שירותא וסופא כחדא, דא כגוונא דא. בגין לשלטאה עלוי באורח מישר כדקא חזי ליה. ובגין כך זכאה איהו מאן דאשתזיב מנייהו, ויכיל לשלטאה עלייהו.

תא חזי, זכירה ופקידה לטב אינון כחדא ברזא דמהימנותא, וזכאה איהו מאן דאשתדל בתר מהימנותא, כמה דאת אמר, (הושע י״א:י׳) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו'. אמר רבי חזקיה הכי הוא ודאי.

ותא חזי, בר נש כד צלי צלותיה, לא יימא עליה זכרני ופקדני. בגין דאיכא זכירה ופקידה לטב, וזכירה ופקידה לביש, וזמינין לנטלא מלה מן פומא, ואתיין לאדכרא חובוי דבר נש ולענשא ליה. בר אי איהו זכאה שלים, דכד בדקי חובוי, ההיא זכירה ופקידה לביש לא ישכחון לון, כגון עזרא דאמר (נחמיה י״ג:י״ד) זכרה לי אלהי לטובה.

דהא בכל אתר, דבר נש צלי צלותיה, יכליל גרמיה בין סגיאין בכללא דסגיאין. ותא חזי שונמית, כד אמר לה אלישע, (מלכים ב ד׳:י״ג) היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, ההוא יומא, יום טוב דראש השנה הוה, וההוא יומא דמלכותא דרקיעא שלטא למידן עלמא, וקודשא בריך הוא אקרי מלך המשפט בההוא זמנא. ובגין כך אמר לה, היש לדבר לך אל המלך.

מה כתיב, (מלכים ב ד׳:י״ג) ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. מאי קאמרה. לא בעינא, למהוי רשימאה לעילא, אלא לאעלאה רישאי בין סגיאין, ולא לאפקא מכללא דלהון. וכך בעי ליה לבר נש, לאתכללא בכללא דסגיאין ולא לאתייחדא בלחודוי, בגין דלא ישגחון עליה, לאדכרא חובוי כדקאמרן.

(איוב ל״ח:י״ז) הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה. האי קרא, קודשא בריך הוא אמר ליה לאיוב, כד חמא דאיוב דחיק גרמיה על דינוי דקודשא בריך הוא.

תא חזי, איוב אמר (איוב י״ג:ט״ו) הן יקטלני לו איחל, כתיב לא באל''ף וקרי לו בוא''ו, וכלא איהו. אמר ליה קודשא בריך הוא, וכי אנא קטיל בני נשא, הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה, כמה תרעין אינון פתיחן בההוא סטרא. ומותא שלטא עלייהו, וכלהו סתימין מבני נשא, (ס''א ולא יכלין לאסתמרא מנייהו בגין דאינון סתימין מבני נשא) ולא ידעין אינון שערים.

ושערי צלמות תראה. מאן אינון שערי מות ומאן אינון שערי צלמות. אלא מות וצלמות כחדא אינון, וזווגא חדא אינון. מות הא אתמר, דא מלאך המות, והא אוקמוה. צלמות, צל מות. האי איהו מאן דרכיב עליה, ואיהו צלא דיליה, ותוקפא דיליה, לאזדווגא כחדא, בקשורא חד ואינון חד.

וכל אינון דרגין דנפקי מנייהו ומתקשרן בהו אינון שערים דלהון כמה דלעילא, כמה דאת אמר, (תהילים כ״ד:ז׳) שאו שערים ראשיכם וגו'. ואלין (אינון שערים) איקרו נהרין ונחלין, שית סטרין דעלמא. אוף הכי אינון שערי מות, ושערי צלמות מסטרא אחרא, דרגין ידיען דשלטין בעלמא. שערי מות ושערי צלמות, דא נוקבא ודא דכורא, ותרווייהו כחדא.

ועל דא, אמר קודשא בריך הוא ליה לאיוב, בגין כל אינון מלין, דאיהו אמר (איוב ז׳:ט׳) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, וכל אינון שאר מלין. אמר קודשא בריך הוא הנגלו לך שערי מות, למנדע דהא כלהו ברשותי, וכלהו זמינין לאתבערא מעלמא, דכתיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח וגו'.

תא חזי, (בראשית ל׳:כ״ב-כ״ג) ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. תרי זמנין, אלהים אלהים, אמאי. אלא, חד מעלמא דדכורא, וחד מעלמא דנוקבא, בגין דבמזלא תלייא מלתא.

וכד אתערת רחל בשמא דא, דכתיב, (בראשית ל׳:כ״ד) יוסף ה' לי בן אחר, ידע יעקב דאיהי אתחזייא לאשלמא כלהו שבטין ולא תתקיים בעלמא, בגין כך בעא למיזל ולא יכיל. וכד מטא זמנא דבנימין, ערק ואזל ליה, בגין דבארעא אחרא לא ישתלם ביתא, לאתקשרא עלמא קדישא ביה.

והיינו דכתיב, (בראשית לא) ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. מאי ואהיה עמך. אלא אמר ליה, עד הכא, רחל הות עמך עקרא דביתא. מכאן ולהלאה, אנא אהא עמך ואטול ביתא בהדך בתריסר שבטין. והיינו דכתיב, ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. עלי הוה, ובגיני הוה מלה דאתדחיא איהי ואתיא דיורא אחרא, ונטלא ביתא בגיני לדיירא עמי