רבי אלעזר בן ערך הוה יתיב, והוה קא מצטער בנפשוי טפי

עאל לקמיה רבי יהושע.

אמר ליה: חיזו נהירוו בוצינא דעלמא למה חשוכן?

אמר ליה: חיזו ודחילו סגי עאל בי, דהא אנא חמי מה דאתערו חברנא מארי מתניתא, דשארת עלייהו רוח קדישין. וההוא דאתערו, דבשתיתאי יהא פורקנא, שפיר. אבל אנא חמי אורכא יתירא על אינון דיירא עפרא, דבאלף שתיתאי לזמן (שמות י' ע''א) ארבע מאות ותמניא שנין מניה, יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיומיהון. ובגיני כך אתערו חבירנא, על פסוקא דקרא לון בני חת, ח''ת, דיתערון לח''ת שנה, והיינו דכתיב, (ויקרא כה) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. כשישתלם הזא''ת, שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא, תשובו איש אל אחוזתו, אל נשמתו, שהיא אחוזתו ונחלתו.

(עוד) אמר רבי יהושע: לא תקשי לך האי, דהא תנינן ג' כתות הן, של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים. צדיקים גמורים יקומון בקימה של מתי ארץ ישראל, מהיום כמה שנים, שהם קודמים בתחלה, בשנת הארבעים של קבוץ גליות. והאחרונים כלם, לזמן ארבע מאות ושמנה שנה לאלף הששי, כדקאמרן. מאן יזכה להאי ארכא, מאן יתקיים בקיום דתיה בין האי זמנא, ועל דא אצטעירנא בנפשאי.

אמר ליה: רבי, הא תנינן, (בראשית א) יהי אור, יהי רבי'ז.

חזר ואמר: בתשובה יתקדם כלא.

אמר רבי יהושע: אי לאו דאמרת הכי, אחסימנא פומין למצפי פורקנא כל יומא, דכתיב, (ישעיה לג) חסן ישועות. מהו ישועות, אלו המצפים ישועות בכל יום.