סיפורי הזוהר

מהדורה דיגיטלית

ר' יהודה יוצא בלילה עם חזקיה בנו לפגוש את ר' יצחק

זוהר ח"א קל"ה ע"א – קל"ח ע"א (תולדות)פתח בספריא ↗
השוואה לסיפור אחר

רבי יצחק קם ליליא חד למלעי באורייתא ורבי יהודה קם בקסרוי בההיא שעתא.

אמר רבי יהודה: איקום ואיזיל לגבי רבי יצחק, ואלעי באורייתא ונתחבר כחדא.

אזל עמיה חזקיה בריה דהוה רביא.

כד קריב אבבא, שמע ליה לרבי יצחק דהוה אמר: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי, האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה, מאי שנא דקודשא בריך הוא אצטריך לברכא ליה ליצחק, בגין דאברהם לא ברכיה. מאי טעמא, משום דלא יתברך עשו, ועל דא סליקו אינון ברכאן לקודשא בריך הוא, ואוקמוה. וישב יצחק עם באר לחי ראי, מאי לחי ראי, אלא דאתחבר בה בשכינתא, בירא דמלאך קיימא אתחזי עלה, כתרגומו, ובגין כך ברכיה.

אדהכי, בטש רבי יהודה אבבא ועאל, ואתחברו.

אמר רבי יצחק: השתא זווגא דשכינתא בהדן.

אמר רבי יהודה: האי באר לחי רואי דקאמרת שפיר, אבל במלה אשתמע.

פתח ואמר:

(שיר השירים ד׳:ט״ו) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, האי קרא אתמר אבל הא אוקמוה, מעין גנים דא אברהם באר מים חיים דא יצחק, ונוזלים מן לבנון דא יעקב. באר מים חיים דא יצחק, היינו דכתיב וישב יצחק עם באר לחי ראי. ומאי באר דא שכינתא. לחי, דא חי העולמים, צדיק חי העולמים ולית לאפרשא לון, חי הוא בתרי עלמין, חי לעילא, דאיהו עלמא עלאה, חי לגבי עלמא תתאה, ועלמא תתאה בגיניה קיימא ונהרא.

תא חזי, סיהרא לא אתנהירת, אלא כד חזיא ליה לשמשא, וכיון דחזיא ליה, אתנהיר. ועל דא האי באר לחי רואי ודאי, וכדין אתנהרא, וקיימא במיין חיין, לחי ראי, בגין לאתמליא ולאתנהרא מהאי חי.

תא חזי, כתיב (שמואל ב כ״ג:כ׳) ובניהו בן יהוידע בן איש חי דהוה צדיק ונהיר לדריה, כמה דחי דלעילא נהיר לעלמא. ובכל זמנא האי באר לחי אסתכל וחמי, בגין לאתנהרא כדקאמרן. וישב יצחק עם באר לחי ראי. היינו דכתיב, (בראשית כ״ה:י״א) בקחתו את רבקה, ויתיב בהדה, ואתאחיד עמה, חשך בלילה, דכתיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) שמאלו תחת לראשי. ותא חזי, יצחק בקרית ארבע הוה בתר דמית אברהם, מהו וישב יצחק עם באר לחי רואי, דאזדווג ביה, ואחיד ביה בההוא בירא, לאתערא רחימותא כדקאמרן.

פתח רבי יצחק ואמר:

(קהלת א׳:ה׳) וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. וזרח השמש, דא שמשא דנהיר לסיהרא, דכד אתחזי בהדה כדין נהרא, ואתנהיר וזרח מאתר עלאה דקיימא עליה, מתמן זרח תדיר. ובא השמש, לאזדווגא בהדה דסיהרא. (קהלת א׳:ו׳) הולך אל דרום, דאיהו ימינא ושוי תוקפיה ביה, ובגין דתוקפיה ביה, כל חילא דגופא בימינא הוא וביה תליא. ולבתר סובב אל צפון, נהיר לסטרא דא ונהיר לסטרא דא. סובב סובב הולך הרוח, בקדמיתא כתיב שמש, והשתא רוח. אלא כלא חד ורזא חדא, וכל דא בגין דסיהרא אתנהרא מניה ויתחברון תרווייהו.

תא חזי, כד אתא אברהם לעלמא חביק לה לסיהרא וקריב לה, כיון דאתא יצחק אחיד בה ואתקיף בה כדקא יאות, ומשיך לה ברחימו, כמה דאתמר דכתיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) שמאלו תחת לראש. כיון דאתא יעקב, כדין אתחבר שמשא בסיהרא ואתנהיר, ואשתכח יעקב שלים בכל סטרין, וסיהרא אתנהירת ואתתקנת בתריסר שבטין.

פתח רבי יהודה ואמר :

(תהילים קל״ד:א׳) הנה ברכו את יי כל עבדי יי וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, הנה ברכו את יי, ומאן אינון דיתחזון לברכא ליה לקודשא בריך הוא, כל עבדי יי, בגין דכל בר נש בעלמא מישראל אף על גב דכלא יתחזון לברכא ליה לקודשא בריך הוא, ברכתא דבגינייהו יתברכון עלאין ותתאין מאן היא, ההיא דברכין ליה עבדי יי ולא כלהו. ומאן אינון דברכתהון ברכתא, העומדים בבית יי בלילות, אלין אינון דקיימו בפלגות ליליא ואתערי למקרי באורייתא. אלין קיימי בבית יי בלילות, דהא כדין קודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן. ואנן קיימי הכא לאתערא במלי דאורייתא, נימא במלי דיצחק, דאנן ביה.

פתח רבי יצחק ואמר:

(בראשית כ״ה:י״ט-כ׳) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו'. בן ארבעים שנה, אמאי אתא לממני הכא דהוה בן ארבעים שנה כד נסיב לה לרבקה, אלא ודאי הא אתכליל יצחק בצפון ודרום, באשא ומיא, וכדין הוה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. כמראה הקשת, ירוק חוור סומק. בת שלש שנים אחיד בה, כד אחיד בה ברבקה. וכד אוליד, אוליד בן ששים, לאולדא כדקא יאות בגין דיפוק יעקב שלם, מבן ששים שנה כדקא יאות, וכלהו אחיד להו יעקב לבתר, ואתעביד גבר שלים.

בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי, מאי אכפת לן כולי האי, דהא כבר אתמר (בראשית כ״ד:כ״ד) ובתואל ילד את רבקה וגו', והשתא אמר בת בתואל הארמי ולבתר מפדן ארם, ולבתר אחות לבן הארמי. אלא אוקמוה, דהות בין רשעים ואיהי לא עבדת כעובדייהו, דהות בת בתואל ומפדן ארם, ואחות לבן, וכלהו חייבין לאבאשא, והיא סלקא עובדין דכשרן ולא עבדת כעובדייהו.

השתא אית לאסתכלא, אי רבקה הות בת עשרין שנין או יתיר, או בת שלש עשרה, כדין הוא שבחא דילה דלא עבדת כעובדייהו, אבל עד כען בת שלש שנים הות, מאי שבחא דילה.

אמר רבי יהודה: בת שלש שנים הות, ועבידת לעבדא כל ההוא עובדא.

אמר רבי יצחק: אף על גב דכולי האי עבדת, לא ידענא עובדהא אי אינון כשראן או לאו.

אלא, תא חזי:

כתיב, (שיר השירים ב׳:ב׳) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. כשושנה, דא כנסת ישראל דאיהי בין אוכלוסהא כורדא בין כובין. ורזא דמלה, יצחק אתי מסטרא דאברהם דאיהו חסד עלאה ועביד חסד עם כל בריין, ואף על גב דאיהו דינא קשיא. ורבקה אתת מסטרא דדינא קשיא ואסתלקת מבינייהו ואתחברת ביצחק, דהא רבקה מסטרא דדינא קשיא אתיא, ואף על גב דאיהי מסטרא דדינא רפיא הות, וחוטא דחסד תלי בה ויצחק דינא קשיא ואיהי רפיא, כשושנה בין החוחים הוו. ואי לאו דאיהי רפיא, לא יכיל עלמא למסבל דינא קשיא דיצחק. כגוונא דא, קודשא בריך הוא מזווג זווגין בעלמא, חד תקיף וחד רפיא בגין לאתתקנא כלא ויתבסם עלמא.

פתח רבי יהודה אבתריה ואמר:

(בראשית כה) ויעתר יצחק ליי לנכח אשתו. מהו ויעתר, דקריב ליה קרבנא, וצלי עלה. ומה קרבנא קריב. עולה קריב, דכתיב, (בראשית כה) ויעתר לו יי, כתיב הכא ויעתר לו יי, וכתיב התם (שמואל ב כד) ויעתר אלהים לארץ וגו', מה להלן קרבן אף כאן קרבן. כתיב ויעתר יצחק, וכתיב ויעתר לו, דנפק אשא מלעילא לקבלא אשא דלתתא.

דבר אחר, ויעתר יצחק. דצלי צלותיה, וחתר חתירה לעילא לגבי מזלא על בנין, דהא בההוא אתר תליין בנין, דכתיב, (שמואל א א) ותתפלל על ה', וכדין ויעתר לו יי, אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו, חתירה חתר ליה קודשא בריך הוא, וקביל ליה, וכדין ותהר רבקה אשתו.

תא חזי, עשרין שנין אשתהי יצחק עם אתתיה ולא אולידת, עד דצלי צלותיה. בגין דקודשא בריך הוא אתרעי בצלותהון דצדיקיא, בשעתא דבעאן קמיה צלותהון על מה דאצטריכו. מאי טעמא, בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאצטריך בצלותהון דצדיקייא.

תא חזי, אברהם לא צלי קמי קודשא בריך הוא דיתן ליה בנין, אף על גב דשרה עקרה הות. ואי תימא, הא כתיב, (בראשית ט״ו:ג׳) הן לי לא נתת זרע, ההוא לאו בגין צלותא הוה (נ''א ההוא לא בעי בנין) אלא כמאן דמשתעי קמי מריה. אבל יצחק צלי על אתתיה, בגין דהא איהו הוה ידע דלאו איהו עקר אלא אתתיה, דיצחק הוה ידע ברזא דחכמתא, דיעקב זמין למיפק מניה בתריסר שבטין, אבל לא ידע אי בהאי אתתא אי באחרא, ועל דא לנכח אשתו ולא לנכח רבקה.

אמר ההוא רביא בריה דרבי יהודה: אי הכי אמאי לא רחים ליה יצחק ליעקב כל כך כמו לעשו, הואיל והוה ידע דזמין איהו לקיימא מניה תריסר שבטין.

אמר ליה: שפיר קאמרת, אלא כל זינא רחים ליה לזיניה ואתמשיך ואזיל זינא בתר זיניה.

תא חזי:

עשו נפק סומק כמה דכתיב, (בראשית כ״ה:כ״ה) ויצא הראשון אדמוני כלו וגו', ואיהו זינא דיצחק דאיהו דינא קשיא דלעילא, ונפק מניה עשו, דינא קשיא לתתא דדמיא לזיניה, וכל זינא אזיל לזיניה, ועל דא רחים ליה לעשו יתיר מיעקב כמה דכתיב, (בראשית כ״ה:כ״ח) ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. כתיב הכא כי ציד בפיו, וכתיב התם (בראשית י׳:ט׳) על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יי .

אמר רבי יצחק:

כתיב, (בראשית כ״ה:כ״ב) ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את יי, לאן אתר אזלת. לבי מדרשא דשם ועבר. ויתרצצו הבנים בקרבה, דתמן הוה ההוא רשע דעשו אגח קרבא ביה ביעקב. ויתרצצו, אתברו כמה דאמרינן, רצץ את מוחו. אתברו דא עם דא ואתפלגו. תא חזי, דא סטרא דרוכב נחש, ודא סטרא דרוכב על כרסיא שלימתא קדישא בסטרא דשמשא, לשמשא בסיהרא.

ותא חזי, בגין דאתמשך עשו אבתריה דההוא נחש, אזיל עמיה יעקב בעקימא, כנחש דאיהו חכים, ואיהו אזיל בעקימו, כמה דאת אמר, (בראשית ג) והנחש היה ערום וגו', חכים. ועובדוי דיעקב לגביה הוו ליה כנחש, והכי אצטריך ליה, בגין לאמשכא ליה לעשו בתריה דההוא נחש, ויתפרש מניה, ולא יהא ליה חולקא עמיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. ותנינן, בא להרגך, אקדים אנת וקטליה. כתיב, בבטן עקב את אחיו דאשרי ליה לתתא, בההוא עקב, הדא הוא דכתיב, (בראשית כח) וידו אוחזת בעקב עשו, דשוי ידוי על ההוא עקב לאכפיא ליה.

דבר אחר וידו אוחזת, דלא יכיל למיפק מניה מכל וכל, אלא וידו אוחזת בעקב עשו דא סיהרא, דאתכסיא נהורא בגין עקב דעשו, ועל דא אצטריך ליה למיהך עמיה בחכמתא, בגין לדחייא ליה לתתא ויתדבק באתריה.