(תהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי יי ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. מאי טעמא שמעה ולא שמע, באתר חד כתיב שמע יי וחנני וגו', ובאתר אחרא שמעה. אלא בכל אתר לזמנין שמע לדכורא ולזמנין שמעה לנוקבא. שמעה כמה דאת אמר, (תהילים י״ז:א׳) שמעה יי צדק וגו'. שמע כמא דאת אמר, (תהילים ל׳:י״א) שמע יי וחנני. (משלי א׳:ח׳) שמע בני. (דברים כז) הסכת ושמע.

והכא שמעה תפלתי יי, בגין דהאי (דאיהו) דרגא דמקבלא כל צלותין דעלמא. והא תנינן דעבדא מנייהו עטרה ושוי לה ברישא דצדיק חי עולמים דכתיב, (משלי י׳:ו׳) ברכות לראש צדיק. ועל דא שמעה תפלתי יי.

שמעה תפלתי יי דא צלותא די בלחש. ושועתי האזינה דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה כמא דאת אמר, (שמות ב׳:כ״ג) ותעל שועתם אל האלהים. ומהו שועתם, אלא דבצלותיה ארים קליה וזקיף עינוי לעילא כמא דאת אמר, (ישעיהו כ״ב:ה׳) ושוע אל ההר. וצלותא דא מתבר תרעין ודפיק (ס''אודחיק) לון לאעלא צלותיה. אל דמעתי אל תחרש דא, אעיל קמי מלכא ולית תרעא דקאים קמיה, ולעולם לא אהדרו דמעין בריקניא.

תו הא כתיב הכא תלת דרגין, תפלה. שועה. דמעה. לקביל אלין תלת אחרנין. כי גר אנכי עמך. לבתר תושב. לבתר ככל אבותי עקרא דעלמא.

תא חזי, צלותא דבר נש מעומד, בגין דתרי צלותא נינהו חד מיושב וחד מעומד, ואינון חד לקביל תרין דרגין תפלה של יד ותפלה של ראש. לגבי יום ולילה וכלא חד. אוף הכא תפלה מיושב לגבי תפלה של יד, לאתקין לה כמה (ד''א כמאן) דאתקין לכלה וקשיט לה לאעלא לחופה, הכי נמי מקשטין לה ברזא דרתיכאה ומשירייהא, יוצר משרתים ואשר משרתיו והאופנים וחיות הקדש וכו'.

ועל דא צלותא מיושב, כיון דעאלת לגבי מלכא עלאה ואיהו אתי לקבלא לה, כדין אנן קיימין קמי מלכא עלאה, דהא כדין (דרגא) דכורא אתחבר בנוקבא, ובגין כך לא יפסיק בין גאולה לתפלה (וגאולה (שמות קנז א), ותפלה תרין דרגין אינון, רזא דצדיק וצדק יוס''ף ורח''ל).

ובגין דבר נש קאים קמי מלכא עלאה נטל ארבע אמות לצלותיה ואוקמוה דבשיעורא (ד''א בשיעורא) דסורטא דיוצר כלא. וכל מה דאתי בסטרא דדכורא בעי ליה לאיניש למיקם בקיומיה ואזדקף (ס''א ויזדקף). כגוונא דא כד איהו כרע, כרע בברוך, וכד איהו זקיף, זקיף בשם, בגין לאחזאה שבחא דדכורא על נוקבא.

ותא חזי דהא אוקמוה לא יצלי בר נש אחורי רביה ואתמר כמה דכתיב, (דברים י) את יי אלקיך תירא. את לאכללא דבעי למדחל מרביה כמורא דשכינתא, ודחילו דתלמיד, רביה איהו. בגין כך בשעתא דצלותא לא ישוי ההוא מורא לקמיה, (ד''א ל''ג לצלותא) אלא מורא דקודשא בריך הוא בלחודוי ולא מורא אחרא.

ותא חזי צלותא דמנחה אתקין ליה יצחק. ודאי כמה דאתקין אברהם צלותא דצפרא לקבל ההוא דרגא דאתדבק ביה. וכן (ד''א כך) יצחק אתקין צלותא דמנחה לקבל ההוא דרגא דאתדבק ביה. ועל דא צלותא דמנחה מכי נטי שמשא לנחתא בדרגוי לסטר מערב.

דהא עד לא נטה שמשא לצד מערב אקרי יום מצפרא עד ההוא זמנא דכתיב, (תהלים כב) חסד אל כל היום. ואי תימא עד חשכה, תא חזי, דכתיב (ירמיה ו) אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. כי פנה היום לקבל צלותא דצפרא דכתיב חסד אל כל היום, דהא כדין שמשא איהו לסטר מזרח, כיון דנטה שמשא ונחתא לסטר מערב, הא כדין איהו זמן צלותא דמנחה וכבר פנה היום ואתו צללי ערב ואתער דינא קשיא בעלמא.

ופנה היום דאיהו דרגא דחס''ד, ונטו צללי ערב דאינון דרגא דדינא קשיא, וכדין אתחרב בי מקדשא ואתוקד היכלא. ועל דא תנינן דיהא בר נש זהיר בצלותא דמנחה דאיהו זמנא דדינא קשיא שרייא בעלמא. יעקב אתקין צלותא דערבית דהא איהו אתקין לה וזן לה בכל מה דאצטריך, ודאי וא''ו אתקין לה''א, וה''א אתזנת מן וא''ו דלית לה נהורא מגרמה כלל.

ובגין כך תפלת ערבית רשות דהא אתכלילת בצלותא דיומא בגין לאתנהרא, והשתא לאו זמנא איהו. ואוקימנא לה דהא לא אתגליא נהורא דיממא דינהיר לה, ואיהי שלטא בחשוכא עד זמנא דפלגות ליליא דאשתעשע קודשא בריך הוא עם צדיקיא בגנתא דעדן, וכדין איהו זמנא לאשתעשעא בר נש (ס''א ולמלעי) באורייתא כמה דאתמר.

תא חזי, דוד אתא ואמר אלין תלת זמנין דצלותי דכתיב, (תהילים נ״ה:י״ח) ערב ובקר וצהרים הא תלתא, ואיהו לא צלי אלא תרי מנייהו, דכתיב אשיחה ואהמה, ולא יתיר. דא לצלותא דצפרא ודא לצלותא דמנחה, בגין כך אשיחה ואהמה דייקא. בצפרא דאיהו שעתא דחסד סגי ליה בחסד באשיחה, ובמנחה דהוא שעתא דדינא קשיא בעי המייה ובגין כך ואהמה. ולבתר כד אתפליג ליליא הוה קם בשירין ותושבחן כדקא יאות דכתיב, (תהלים ס''ב) ובלילה שירה עמי והא אתמר.