רבי אליעזר אזל למחמי לרבן יוחנן בן זכאי רביה,

וההוא יומא ריש ירחא הוה,

כד מטא גביה, אמר ליה: להקביל פני רבו.

אמר ליה: לאו על כך אמרית, אלא אנא חמי באנפך דמלה חדתא אית גבך מאינון עמיקים דאת עתיד למתבע.

אמר ליה: חמינא האי אור הראשון דמטלנוי עשרה ובעשרה נטיל, וברזא דעשרה נהיג לכלא, ובאתוותא דעשרה עביד עובדוי. ותאנא עשרה פתקין עשרה מפתחן דבי קצרי בידוי, ופתקין עשרה נטיל בגינתא דעדן לאתקנא ארעא על גופיהון דצדיקיא.

אמר ליה: אליעזר ברי, חמית הוית יתיר ממלאכא קדישא דעלמא, בעשרה אתברי, בעשרה אתנהיג. בעשרה כרסייא קדישא, בעשרה אורייתא, הוא בעשרה מטלנוי, בעשרה עלמין עלאין (בעשרה) וחד עלאה על כלא בריך הוא.

ואימא לך מלה דעתיה דמארי דמתניתא הוה בהאי:

מה כתיב ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך. אמר ליה רבי זכינא לפסוקא דא, אבל וכל טוב אדניו בידו מהו.

אמר ליה: הוא שמיה דמאריה דאזיל גבי לאעלא ליה ולאנהגא (ולאגנא) ליה,

אמר: דא ודאי הוא כי שמי בקרבו.