רבי יצחק ורבי יוסי הוו אזלי מטבריא ללוד.

אמר רבי יצחק: תווהנא על ההוא רשע דבלעם דכל עובדוי דההוא רשע הוו מסטרא דמסאבא. והכא אוליפנא רזא חדא, דכל זיני נחשיא דעלמא כלהון מתקטרן ונפקין מההוא נחש קדמוני דאיהו רוח מסאבא מזוהמא, ובגין כך כל חרשין דעלמא אקרון על שמא דא נחשים (ועקרבים) וכלהו מהאי סטרא נפקי. ומאן דאתמשך בהאי, הא אסתאב.

ולא עוד אלא דבעי לאסתאבא בגין לאמשכא עליה ההוא סטרא דרוח מסאבא. דהא תנינן כגוונא דאתער בר נש הכי נמי אמשיך עליה מלעילא, אי איהו אתער בסטרא דקדושה אמשיך עליה קדושה מלעילא ואתקדש. ואי איהו אתער בסטרא דמסאבא הכי אמשיך עליה רוח מסאבא ואסתאב. דהא אתמר על מה דתנינן אתי בר נש לאסתאבא מסאבין ליה.

בגין כך ההוא רשע דבלעם, בגין לאמשכא עליה רוח מסאבא מההוא נחש עלאה, הוה אסתאב בכל ליליא באתניה, והוה עביד עמה עובדי אישות בגין לאסתאבא ולאמשכא עליה רוח מסאבא, וכדין עביד חרשוי ועובדוי.

ושירותא דעובדוי הוי נטיל נחש מאינון חויין וקטיר ליה קמיה ובזע רישיה ואפיק לישניה ונטיל עשבין ידיען ואוקיד כלא ועביד מניה קטרתא חדא, לבתר נטיל רישא דההוא חויא ובזע ליה לארבע סטרין ועביד מניה קטרתא אחרא.

ועביד עגולא חד, והוה אמר מלין ועביד עובדין אחרנין, עד דאמשיך עליה רוחין מסאבין, ואודיעין ליה מה דאצטריך, ועביד בהו עובדוי כפום מה דאינון ידעי מסטרא דההוא חויא דרקיעא. מתמן אתמשך בעובדוי וחרשוי עד דאמשיך עליה רוח מההוא נחש קדמאה.

ומהכא הוה ידע ידיען וחרשין וקוסמין. ובגין כך כתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, נחשים ודאי, ועקרא ושרשא במסאבותא איהו כמה דאתמר, ולבתר שירותא דכלא לאו איהו אלא בנחש.

אמר רבי יוסי: אמאי כל זייני חרשין וקוסמין לא אשתכחו אלא בנשייא.

אמר ליה: הכי אוליפנא מדאתא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, בה אטיל ולא בבעלה.

אמר: הכי הוא ודאי,

אתא רבי יוסי ונשקיה לרבי יצחק,

אמר: כמה זמנין שאילנא האי מלה ולא זכינא בה אלא השתא.

אמר ליה: כל הני עובדין וכל מה דידע בלעם מאן אתר אוליף ליה.

אמר ליה: מאבוי. אבל באינון הררי קדם דאיהו ארץ קדם אוליף כל חרשין וכל זיני קוסמין. (שמות קיב) בגין דבאינון טורי אינון מלאכי עז''א ועזא''ל, דאפיל לון קודשא בריך הוא מן שמיא ואינון קטירין בשלשלאי דפרזלא ואודיעין חרשין לבני נשא, ומתמן הוה ידע בלעם כמה דאת אמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם.

אמר ליה: והא כתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו.

אמר ליה: סטרא תתאה דאתיא מרוח מסאבא דלעילא, הוא רוח מסאבא דשליט במדברא כד עבדו בני ישראל ית עגלא בגין לאסתאבא בהדיה דאיהו תתאה, ובכלא עבד חרשוי בגין דיכול לאעקרא לון לישראל ולא יכיל.

אמר רבי יוסי: האי דאמרת בקדמיתא דכד נחש אתא על חוה אטיל בה זוהמא שפיר, אבל הא תנינן דכד קאימו ישראל על טורא דסיני פסק מנייהו זוהמא. ישראל דקבילו אורייתא פסק מנייהו זוהמא, אבל שאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות דלא קבילו אורייתא לא פסקא זוהמא מנייהו.

אמר ליה: שפיר קאמרת,

אבל תא חזי:

אורייתא לא אתייהיבת אלא לדכורי דכתיב, (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. דהא נשי פטירין מפקודי אורייתא.

ועוד דאהדרו כלהו לזוהמתן כקדמיתא בתר דחטו, ואתתא קשיא לאתפרשא זוהמא מנה יתיר מגברא. ובגין כך אשתכחו נשין בחרשיא ובזוהמא דא יתיר מגוברין. דהא נשיא מסטרא דשמאלא קא אתיין ואתדבקו בדינא קשיא, וסטרא דא אתדבק בהו יתיר מגוברין כמה דאתמר בגין דאתיא מסטרא דדינא קשיא, וכלא אתדבק ואזיל בתר זיניה.

תא חזי, דהכי הוא כמה דאמינא, דבלעם הוה אסתאב בקדמיתא בגין לאמשכא עליה רוחא מסאבא. כגוונא דא אתתא ביומי דמסאבו דילה אית ליה לבר נש לאסתמרא מנה, בגין דברוח מסאבא אתדבקת ובההוא זמנא אי איהי תעביד חרשין אצלחו בידהא יתיר מזמנא אחרא, דהא רוח מסאבא שריא עמה, ועל דא בכל מה דקריבת אסתאב, כל שכן מאן דקריב בהדה. זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא יהיב לון אורייתא ואמר לון (ויקרא יח) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה אני יי.

אמר ליה: האי מאן דאסתכל בצפצופוי דעופי אמאי אקרי נחש.

אמר לו: דהא מההוא סטרא קאתי דרוח מסאבא שריא על ההוא עופא ואודע מלין בעלמא. וכל רוח מסאבא בנחש אתדבקו ואתיין לעלמא ולית מאן דישתזיב מניה בעלמא, דהא איהו אשתכח עם כלא, עד זמנא דזמין קודשא בריך הוא לאעברא ליה מעלמא כמה דאתמר דכתיב, (ישעיה כה) בלע המות לנצח ומחה יי אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'. וכתיב, (זכריה יג) ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ וגו'.