רבי יוסי בן רבי יהודה אזיל למיחמי לרבי חייא,

אמר ליה: לימא מר אי שמע האי פרשתא היך אמרו מארי מתניתא דפרשוה בעניינא דנשמתא.

אמר: זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דאתי, דכך היא אורייתא בלבהון כמבועא רבא דמיא, דאף על גב דמסתימין ליה, מסגיאות מייא פתחי מבועין דנבעין לכל עיבר.

תא שמע, רבי יוסי רחימא את, אנא אימא לך בהאי פרשתא: לעולם אין גוף האדם נכנס בחשבון הצדיקים על יד דומה, עד שתראה הנשמה פנקס סימנא שנותנין לה הכרובים בגן עדן.

אמר רבי יוסי: אנא שמענא דהא נשמתא בתר דעיילת תמן היא אזלת לסלקא לאתרה לעילא ולא למיחת לתתא, אבל קודם שתעלה ותכנס נעשת אפטרופוס הגוף על יד דומה ומראה לו שראוי הוא לקבל שכר ארבע מאות עולמות.

אמר רבי חייא: הא רבי אלעזר אמר, דהא דומה ידע קודם משום דמכרזי עלה בגנתא דעדן. אבל אנא כך שמענא, די בעדנא דיהבין (ליה פנקסא חזר על גופא לאעיל ליה בפתקא דצדיקיא על ידוי דדומה. הדא הוא דכתיב אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני. מהו כסף השדה, דא כסופא דעלמין ארבע מאות דיהבין ליה לאחסנא).

רב יוסף כד הוה שמע פרשתא דא ממאריהון דמתיבתא, הוה אמר: מאן דאיהו עפרא מאי קא (ריקנא) זכי להאי. מאן יזכה ומאן יקום הדא הוא דכתיב, (תהילים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר יי וגו'.