סדום בדינא דגיהנם אתדן, דכתיב ויי המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יי מן השמים. דא מסטרא דמייא ודא (עיין סוף הספר סימן ב) מסטרא דאשא. דא ודא הוא דינא דגיהנם, וחייבין דגיהנם בתרין דינין אלין אתדנו.

אמר ליה: דינא דחייבי דגיהנם תריסר ירחי, וקודשא בריך הוא סליק לון מגיהנם, ותמן מתלבנין ויתבין לתרעא דגיהנם, וחמאן אנון חייבין דעאלין ודנין לון תמן, ואנון תבעי רחמי עלייהו. ולבתר קודשא בריך הוא חייס עלייהו ואעיל לון לדוכתא דאצטריך לון. מההוא יומא ולהלאה גופא אשתכך בעפרא ונשמתא ירתא אתרה כדחזי לה. (נח סט א).

תא חזי, דהא אתמר דאפילו אנון בני טופנא לא אתדנו אלא באשא ומיא. מייא קרירן נחתי מלעילא, ומייא רתיחן סלקי מתתא כאשא. ואתדנו בתרי דינין, בגין דדינא דלעילא הכי הוה, בגין כך בסדום גפרית ואש.

הא אתמר. אבל אלין דסדום ועמורה לא יקומון, וקרא אוכח דכתיב, (דברים כ״ט:כ״ב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח וגו'. אשר הפך יי באפו ובחמתו. אשר הפך יי, בעלמא דין. באפו, בעלמא דאתי. ובחמתו, בזמנא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא. אמר ליה תא חזי, כמה דארעא דלהון אתאביד לעלם ולעלמי עלמיא, הכי נמי אתאבידו אנון לעלם ולעלמי עלמיא.

ותא חזי, דינא דקודשא בריך הוא דינא לקבל דינא. אנון לא הוה תייבין נפשא דמסכנא במיכלא ובמשתיא, אוף הכי קודשא בריך הוא לא אתיב לון נפשייהו לעלמא דאתי. ותא חזי, אנון אתמנעו מצדקה דאקרי חיים, אוף קודשא בריך הוא מנע מנייהו חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי. וכמה דאנון מנעו ארחין ושבילין מבני עלמא, הכי נמי קודשא בריך הוא מנע מנייהו אורחין ושבילין דרחמי לרחמא עלייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי.