רבי אחא אזל לכפר טרשא

אתא לגבי אושפיזיה, לחישו עליהו כל בני מתא,

אמרו: גברא רבא אתא הכא נזיל לגביה

אתו לגביה

אמרו ליה: לא חס על אובדנא

אמר להו: מהו

אמרו ליה: דאית שבעה יומין דשארי מותנא במאתא וכל יומא אתתקף ולא אתבטל,

אמר להו: ניזיל לבי כנישתא ונתבע רחמי מן קדם קב"ה,

עד דהוו אזלי אתו ואמרו פלוני ופלו' מיתו ופלו' ופלו' נטו למות

אמר להו רבי אחא: לית עתא לקיימא הכי דשעתא דחיקא אבל אפרישו מנכון ארבעין בני נשא מאינון דזכאין יתיר עשרה עשרה לארבעה חולקין ואנא עמכון עשרה לזווייתא דמאתא ועשרה לזוויתא דמאתא וכן לארבע זווייתא דמאתא ואמרו ברעות נפשכון עניינא דקטרת בוסמין דקודשא בריך הוא יהב למשה ועניינא דקרבנא עמיה,

עבדו כן תלת זמנין ואעברו בכל מאתא לארבע זווייתא והוו אמרין כן

לבתר אמר להו: ניזיל לאינון דאושיטו למימת אפרישו מנייכו לבתיהון ואמרו כדין וכד תסיימו אמרון אלין פסוקיי' (במדבר טז) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו' ויקח אהרן וגו' ויעמד בין המתים וגו'

וכן עבדו ואתבטל מנייהו,

שמעו ההוא קמא דאמר סתרא סתרא קמייתא אוחילו לעילא דהא דינא דשמיא לא אשרי הכא דהא ידעי לבטלא ליה,

חלש לביה דרבי אחא, אדמוך

שמע דאמרי ליה כד עבדת דא עביד דא זיל ואימא לון דיחזרון בתשובה דחייבין אינון קמאי,

קם ואחזר להו בתשובה שלימתא וקבילו עלייהו דלא יתבטלון (צד א) מאורייתא לעלם ואחליפו שמא דקרתא וקארון לה מאתא מחסיא.