ויי פקד את שרה כאשר אמר. מאי שנויא הוה הכא, הוה ליה למימר ויי זכר את שרה כמה דאמר (בראשית ל׳:כ״ב) ויזכר אלהים את רחל. דאין פקידה אלא על מה דהוה בקדמיתא. אלא בקדמיתא הוה, דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה, ועל אותו ענין נאמר שפקד עכשיו, משמע דכתיב כאשר אמר, דאלמלא לא נאמר כאשר אמר לימא זכירה, אבל פקד ההיא מלה דאמר למועד אשוב אליך.

האי צדיק דזכי למיסק לההוא יקר עלאה, דיוקניה מתפתח בכרסי יק ריה, וכן לכל צדיק וצדיק דיוקניה לעילא כד הוה לתתא לאבטחא לההיא נשמתא קדישא. והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב, (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח עמד זבלה, דזהרן גופא ונשמתא דקיימין באדרא קדישא עלאה דלעילא כדיוקנא דהוה קאים בארעא, וההיא דיוקנא (ס''א מזונה) ממזונה הנאת נשמתא, וההיא עתידה לאתלבש בהאי גרמא דאשתאר בארעא, וארעא מתעבר מניה וטפל טיניה לברא, ודא הוא דאתקרי קדושה. וכד קיימא דיוקנא ההיא דלעילא, אתא בכל ירחא לסגדא קמי מלכא קדישא בריך הוא דכתיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ג) והיה מדי חדש בחדשו. והוא מבשר ליה ואמר למועד אשוב אליך, לההוא זמן דעתיד לאחיא מיתיא עד דאתפקדת לההוא זמנא כמה דאתבשר הדא הוא דכתיב ויי פקד את שרה כאשר אמר. וההוא יומא דחדי קודשא בריך הוא בעובדוי הדא הוא דכתיב, (תהילים ק״ד:ל״א) ישמח יי במעשיו.

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו' ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו'. הכא אית לאסתכלא האי אומנא דאפיק כספא ממקורא דארעא, מאי עבד. בקדמיתא מעייל ליה בנור דליק עד דנפיק מניה כל זוהמא דארעא, והא אשתארת כספא אבל לא כספא שלימתא, לבתר מאי עביד, מעייל ליה בנורא כדבקדמיתא ומפיק מניה סטייפי כמא דאת אמר, (משלי כ״ה:ד׳) הגו סיגים מכסף וגו' וכדין הוא כספא שלימתא בלא ערבוביא.

כך הקדוש ברוך הוא מעייל האי גופא תחות ארעא עד דמתרקב כוליה ונפיק מניה כל זוהמא בישא, ואשתאר ההוא תרווד רקב ואתבני גופא מניה, ועד כען הוא גופא לא שלים.

לבתר ההוא יומא רבא דכתיב, (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע ליי לא יום ולא לילה, מתטמרן כלהו בעפרא כדבקדמיתא מן קדם דחילו ותקיפו דקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ב) ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יי ומהדר גאונו וגו'. ונפיק נשמתייהו ומתעכל ההוא תרווד רקב ואשתאר גופא דאתבני תמן (נ''א נהורא) דיליה כנהורא דשמשא וכזהרא דרקיעא דכתיב, (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. וכדין כספא שלים, גופא שלימא בלא ערבוביא אחרניתא. (מכאן עד סוף מדרש הנעלם בדף קיח אינו נמצא בז''ג רק בז''ק)

דאמר רבי יעקב גופא דנהיר ירמי קודשא בריך הוא מלעילא דכתיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) כי טל אורות טלך. וכתיב (ישעיהו כ״ב:י״ז) הנה יי מטלטלך וגו'. וכדין יתקרון קדישין עלאין דכתיב, (ישעיהו ד׳:ג׳) קדוש יאמר לו. ודא הוא דאתקרי תחיית המתים דבתרייתא, ודא הוא (כספא שלים גופא שלימא) (נ''א נסיונא) בתרייתא ולא יטעמון עוד טעמא דמותא דכתיב בי נשבעתי נאם יי כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך וגו'. ובההוא זמנא מצלו צדיקייא דלא יתנסון בדא יתיר.

מה כתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו'. אלין שאר חייבי עלמא דאתקרון אילים כמא דאת אמר, (ישעיהו ס׳:ז׳) אילי נביות ישרתונך ומתרגמינן רברבי נביות. אחר נאחז בסבך וגו' כמא דאת אמר, (תהילים ע״ה:י״א) וכל קרני רשעים אגדע. (וישלח אברהם וגו) וילך אברהם ויקח את האיל וגו'. דאנון מזומנין לאתנסאה בכל נסיונא בישא, וישתארון הצדיקים לעלמא דאתי כמלאכין עלאין קדישין ליחדא שמיה, ובגין כך כתיב, (זכריה י״ד:ט׳) ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד וגו'.

ויי פקד את שרה וגו'. שלש מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא ולא מסרם לא ביד מלאך ולא ביד שרף. מפתח של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים. בא אליהו ונטל השנים של גשמים ושל תחיית המתים. ואמר רבי יוחנן לא נמסר ביד אליהו אלא אחת. דאמר רבי יוחנן כשבקש אליהו להחיות בן הצרפית אמר ליה קודשא בריך הוא, לא יאות לך למיסב בידך שתי מפתחות, אלא תן לי מפתח הגשמים ותחיה המת. והיינו דכתיב, (מלכים א י״ח:א׳) לך הראה אל אחאב וגו' ואתנה מטר. לא אמר ותן מטר אלא ואתנה.

והא אלישע הוו ליה. אין. לקיים פי שנים ברוחו של אליהו, אלא שלשתם לא מסרם הקדוש ברוך הוא ביד שליח, דאמר רבי סימון בא וראה כחו של הקדוש ברוך הוא, בפעם אחת מחיה מתים ומוריד שאול ויעל, מזריח מאורות ומוריד גשמים, מצמיח חציר, מדשן יבולים, פוקד עקרות, נותן פרנסות, עוזר דלים, סומך נופלים, זוקף כפופים, מהעדא מלכין ומהקם מלכין, והכל בזמן אחד וברגע אחד ובבת אחת מה שאין שליח לעולם יכול לעשותו.