(ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים וגו'. מלה דא הא אוקמוה חברייא מאי טעמא כתיב ועמך כלם צדיקים, וכי כלהו ישראל צדיקי נינהו. והא כמה חייבין אית בהו בישראל כמה חטאין וכמה רשיעין דעברין על פקודי אורייתא.

אלא הכי תנא ברזא דמתניתין. זכאין אנון ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקודשא בריך הוא דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא, וכד אתגזרו עאלו בהאי חולקא טבא דקודשא בריך הוא דכתיב, (משלי י׳:כ״ה) וצדיק יסוד עולם. כיון דעאלו בהאי חולקא דצדיק אקרון צדיקים, ודאי כלם צדיקים.

ועל כן לעולם יירשו ארץ. כדכתיב, (תהילים קי״ח:י״ט) פתחו לי שערי צדק אבא בם. וכתיב זה השער ליי צדיקים יבאו בו. אנון דאתגזרו ואקרון צדיקים. נצר מטעי. נצר מאנון נטיעין דנטע קודשא בריך הוא בגנתא דעדן האי ארץ חד מנייהו, ועל כן אית להו לישראל חולקא טבא בעלמא דאתי וכתיב, (תהילים ל״ז:כ״ט) צדיקים יירשו ארץ. (ישעיהו ס׳:כ״א) לעולם יירשו ארץ. מהו לעולם. כמה דאוקימנא במתניתא דילן, והא אתמר האי מלה בין חברייא. (ותאנא מאי קא חמא קרא דלא אקרי אברהם עד השתא). (נ''א תא חזי, קודשא בריך הוא לא קרא לאברהם אברהם עד השתא מאי טעמא. אלא הכי אוקימנא דעד השתא לא אתגזר, וכד אתגזר אתחבר ביה האי ה''א ושריא ביה), אלא הכי אוקימנא דעד השתא לא אתגזר, וכד אתגזר אתחבר בהאי ה' ושכינתא שריא ביה וכדין אקרי אברהם.

והינו דכתיב, (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ותאנא בה' בראם. ותאנא באברהם. מאי קאמרי אלא דא חסד ודא שכינתא וכלא נחית כחדא, ולא קשיא מלה והאי והאי הוי.

בזמנא דבר נש אסיק בריה לאעליה להאי ברית, קרי קודשא בריך הוא לפמליא דיליה ואמר חמו מאי בריה עבדית בעלמא. ביה שעתא אזדמן (ליה) אליהו וטאס (מו ב) עלמא בד' טאסין ואזדמן תמן. ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה, ויימא (יג א) דא כרסייא דאליהו, ואי לאו לא שרי תמן. והוא סליק ואסהיד קמי קודשא בריך הוא.

תא חזי, בקדמיתא כתיב, (מלכים א י״ט:ט׳-י׳) מה לך פה אליהו וגו'. וכתיב קנא קנאתי ליי (אלהי צבאות) כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. אמר ליה חייך בכל אתר דהאי רשימא קדישא ירשמון ליה בני בבשרהון אנת תזדמן תמן, ופומא דאסהיד דישראל עזבו, הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא. והא תנינן על מה אתענש אליהו קמי קודשא בריך הוא על דאמר דלטורא על בנוי.

(שופטים ה׳:ב׳) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יי. מאי קא חמו דבורה וברק דפתחו בהאי קרא. אלא הכי תנינן לית עלמא מתקיימא אלא על האי ברית דכתיב, (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו' דהא שמיא וארעא על דא קיימין. בגין כך כל זמנא דישראל מקיימין האי ברית, נמוסי שמיא וארעא קיימין בקיומייהו, וכל זמנא דחס ושלום ישראל מבטלין האי ברית, שמיא וארעא לא מתקיימין, וברכאן לא משתכחין בעלמא.

תא חזי, לא שליטו שאר עמין על ישראל אלא כד בטילו מנייהו קיימא דא. ומה בטילו מנייהו. דלא אתפרען ולא אתגליין. ועל דא כתיב ויעזבו בני ישראל את יי וגו' וימכר אותם ביד סיסרא, ויעזבו את יי ממש. עד דאתת דבורה ואתנדבת לכל ישראל במלה דא, כדין אתכנעו שנאיהון תחותייהו.

והיינו דתנינן דאמר קודשא בריך הוא ליהושע וכי ישראל אטימין אנון ולא (בא מ' א') (ע) אתפרעו ולא אתגלייא ולא קיימין קיימא דילי, ואת בעי לאעלא להו לארעא ולאכנעא שנאיהון. (יהושע ה׳:ב׳) שוב מול את בני ישראל שנית. ועד דאתפרעו ואתגלייא האי ברית לא עאלו לארעא ולא אתכנעו שנאיהון. אוף הכא כיון דאתנדבין ישראל בהאי את אתכנעו שנאיהון תחותייהו וברכאן אתחזרו לעלמא הדא הוא דכתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יי.

(שמות ד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו יי ויבקש המיתו למאן למשה. אמר ליה קודשא בריך הוא וכי את אזיל לאפקא ית ישראל ממצרים ולאכנעא מלכא רב ושליטא, ואת אנשיית מנך קיימא. דברך לא אתגזר, מיד ויבקש המיתו.

תאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא לאוקדיה, ואתרמיז חד חיויא מתוקדא לשאפא ליה בגויה. אמאי חיויא, אמר ליה קודשא בריך הוא את אזיל לקטלא חיויא רברבא ותקיפא וברך לא אתגזר. מיד אתרמיז לחד חיויא לקטלא ליה, עד דחמת צפורה וגזרת לברה ואשתזיב הדא הוא דכתיב ותקח צפורה צור. מהו צור, אלא אסוותא. ומאי אסוותא דכתיב ותכרות את ערלת בנה. דנצנצא בה רוח קודשא.

(בראשית מה) ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגו'. וכי אמאי קרי להו והא קריבין הוו גביה. אלא בשעתא דאמר לון אני יוסף אחיכם. תווהו דחמו ליה במלכו עלאה. אמר יוסף מלכו דא בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר דא גרמת לי מלכו דא בגין דנטרית לה.

מכאן אוליפנא מאן דנטיר להאי את קיימא מלכו אתנטרת ליה. מנלן מבעז דכתיב, (רות ג) חי יי שכבי עד הבקר דהוה מקטרג ליה יצריה עד דאומי אומאה ונטיר להאי ברית, בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא דאתקרי בשמא דקודשא בריך הוא:

כתיב, (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה וגו'. הכי תאנא בזאת אני בוטח, מהו בזאת, דא את קיימא דזמינא תדיר גבי בר נש ואתרמיזא לעילא, ובגיני כך אתמר בזאת כמה דכתיב זאת אות הברית. זאת בריתי. וכלא בחד דרגא. ותאנא זה וזאת בחד דרגא אנון ולא מתפרשן. ואי תימא אי הכי הא שאר בני עלמא הכי. אמאי דוד בלחודוי ולא אחרא. אלא בגין דאחידא ביה ואתרמיזא ביה והוא כתרא דמלכותא.

תא חזי, בגין דהאי זאת לא נטר ליה דוד מלכא כדקא חזי, מלכותא אתעדי מניה כל ההוא זמנא. והכי אוליפנא האי זאת אתרמיזא במלכותא דלעילא, ואתרמיזא בירושל ם קרתא קדישא. בההוא שעתא דדוד עבר עליה, נפק קלא ואמר דוד במה דאתקטרת תשתרי. לך טרדין מירושל ם ומלכותא אתעדי מינך. מנא לן דכתיב, (שמואל ב יב) הנני מקים עליך רעה מביתך. מביתך דייקא והכי הוה במה דעבר ביה אתענש, ומה דוד מלכא הכי שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה.

(תהילים צ״ד:י״ז) לולי יי עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. תאנא במה זכאן ישראל דלא נחתי לגיהנם כשאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות ולא אתמסרן בידוי דדומה, (אלא) בהאי את.

דהכי תאנא בשעתא דבר נש נפיק מעלמא כמה חבילי (מלאכי חבלה) טהירין אתפקדן עליה. זקפין עינא וחמאן האי את דהוא קיימא דקודשא, אתפרשן מניה, ולא אתייהיב בידוי דדומה לנחתא לגיהנם, דכל מאן דאתמסר בידוי נחית לגיהנם ודאי, ומהאי את דחלין עלאין ותתאין, ודינין בישין לא שלטין ביה בבר נש אי איהו זכי לנטורי ליה להאי את, בגין דהוא אתאחיד בשמא דקודשא בריך הוא.

כיון דדוד מלכא לא נטר את קיימא דא כדקא חזי, אתעדי מניה מלכותא ואתטריד מירושלם. מיד דחיל דסבר דייחתון ליה מיד וימסרון ליה בידוי דדומה וימות בההוא עלמא, עד דאתבשר ביה דכתיב, (שמואל ב ב) גם יי העביר חטאתך לא תמות. ביה שעתא פתח ואמר לולי יי עזרתה לי כמעט שכנה דומ''ה נפשי.

מאי האי (דכתיב) דאמר דוד והראני אותו ואת נוהו. (מאי והראני אותו ואחר כך ואת נוהו), מאן יכיל למחמי ליה לקודשא בריך הוא. אלא הכי תנינן בההיא שעתא דאתגזר עליה ההוא עונשא, ודוד ידע דעל דלא נטר האי את כדקא יאות אתענש בהאי, דכלא כחדא אחידא, וכלא מתרמיז בהאי את, ולא אקרי צדיק מאן דלא נטר ליה כדקא יאות, הוה בעי בעותיה ואמר (שמואל ב ט״ו:כ״ה) והראני אותו ואת נוהו.

מאי אותו, (אות דיליה אות הברית דהא אותו דקודשא בריך הוא, את דיליה) דא את קיימא (דיליה) קדישא דהא דחילנא דאתאביד מנאי. מאי טעמא בגין דתרין אלין מלכותא וירושל ם בהאי אחידן, ובגין כך תלי בבעותיה אותו ואת נוהו דיתהדר מלכותא דהאי את לאתריה. וכלא חד מלה.

(איוב י״ט:כ״ו) ומבשרי אחזה אלוה, מאי ומבשרי, ומעצמי מבעי ליה. אלא מבשרי ממש. ומאי היא. דכתיב, (ירמיהו י״א:ט״ו) ובשר קדש יעברו מעליך. וכתיב (בראשית י״ז:י״ג) והיתה בריתי בבשרכם. דתניא בכל זמנא דאתרשים בר נש בהאי רשימא קדישא דהאי את, מניה חמי לקודשא בריך הוא. מניה ממש. ונשמתא קדישא אתאחידת ביה.

ואי לא זכי. דלא נטיר האי את. מה כתיב, (איוב ד) מנשמת אלוה יאבדו. דהא רשימו דקודשא בריך הוא לא אתנטיר. ואי זכי ונטיר ליה, שכינתא לא אתפרש מניה. אימתי מתקיימא ביה כד אתנסיב והאי את עייל באתריה, (מצוין דתניא מאי טעמא וא''ו ה''א אזלין כחדא, אלא חד דכר וחד נוקבא) אשתתפו כחדא ואקרי חד שמא, כדין חסד עלאה שרייא עלייהו. באן אתר שריא בסטרא דדכורא. ומאן חס''ד חס''ד א''ל דאתי ונפק מחכמה עלאה ואתעטר בדכורא ובגין כך אתבסמת נוקבא. (נ''א דתנן רזא דוי''ו ה''א אזלין כחדא כגוונא דדכר ונוקבא אשתתפו כחדא ואנון חד, כדין חסד עלאה שרייא עלייהו ואתעטר בדכורא ואתבסמת נוקבא).

תו תנינן אלוה הכי הוא אמר ליה נהירו דחכמתא. ו' דכר ה' נוקבא. אשתתפו כחדא אלוה אקרי. ונשמתא קדישא מהאי אתר אתאחדת, וכלא תליא בהאי את. ועל דא כתיב ומבשרי אחזה אלוה. דא שלימותא דכלא, מבשרי ממש, מהאי את ממש, ועל דא זכאין אנון ישראל קדישין דאחידן ביה בקודשא בריך הוא, זכאין אנון בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב, (דברים ד) ואתם הדבקים ביי וגו', ובגין כך חיים כלכם היום.

(תהלים סה) אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך וגו'. בקדמיתא חצריך לבתר ביתך ולבתר היכלך. דא פנימאה מן דא, ודא לעילא (נ''א לגו) מן דא. ישכן חצריך בקדמיתא, כמא דאת אמר (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושל ם קדוש יאמר לו.

נשבעה בטוב ביתך לבתר כמא דאת אמר, (משלי כד) בחכמה יבנה בית. החכמה יבנה בית לא כתיב, דאי כתיב הכי, הוה משמע דחכמה בית אקרי, אלא כתיב בחכמה יבנה בית, היינו דכתיב, (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'.

קדוש היכלך לבתר דא הוא שלימו דכלא, דהכי תנינן מהו היכל. כלומר ה''י כ''ל, האי והאי. וכלא אשתלים כחדא. רישא דקרא מה מוכח דכתיב אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. האי מאן דאקריב בריה קרבנא קמי קודשא בריך הוא, רעוא דקודשא בריך הוא בההוא קרבנא ואתרעי ביה וקריב ליה ושוי מדוריה בתרין אדרין ואחיד להאי ולהאי דאנון תרין אתקשרו כחדא. דכתיב ישכן חצריך. חצריך ודאי תרי.

בגיני כך חסידי קדמאי סבאן דהכא כד מקריבין בנייהו לקרבנא דא. פתחי ואמרי אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך. אנון דקיימי עלייהו אמרי נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. לבתר מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. ואנון דקיימי עלייהו אמרי כשם שהכנסתו לברית וכו'. ותנינן בקדמיתא לבעי בר נש רחמין עליה ולבתר על אחרא דכתיב, (ויקרא טז) וכפר בעדו בקדמיתא ולבתר ובעד כל קהל ישראל. ואנן אורחא דא נקטינן והכי שפיר וחזי לקמאן.

(שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך וגו'. תאנא כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא, כאלו אקריב כל קרבנין דעלמא לקמיה דקודשא בריך הוא, וכאילו בני מדבחא שלימתא קמיה. בגיני כך בעי לסדרא מדבחא במאנא חד מלייא ארעא למגזר עליה האי קיימא קדישא, ואתחשיב קמי קודשא בריך הוא כאלו אדבח עליה עלוון וקרבנין עאנא ותורי.

וניחא ליה יתיר מכלהו דכתיב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך וגו'. בכל המקום אשר אזכיר את שמי. מהו אזכיר את שמי (את) דא מילה דכתיב בה (תהילים כ״ה:י״ד) סוד יי ליראיו ובריתו להודיעם. האי מזבח אדמה ודאי כמא דאמינא. בתריה מה כתיב ואם מזבח אבנים תעשה לי. רמז לגיורא כד אתגייר דאיהו מעם קשי קדל וקשי לבא, האי אקרי מזבח אבנים.

לא תבנה אתהן גזית. מה הוא, דבעי לאעלא ליה בפולחנא דקודשא בריך הוא (בגין) ולא יגזר יתיה עד דינשי פולחנא אחרא דעבד עד הכא ויעדי מניה ההוא קשיו דלבא. ואי אתגזר ולא אעדי מניה ההוא קשיא דלבא למיעל בפולחנא קדישא דקודשא בריך הוא, הרי הוא כהאי פסילא דאבנא דגזרי ליה מהאי גיסא ומהאי גיסא ואשתאר אבנא כדבקדמיתא. בגין כך לא תבנה אתהן גזית. דאי אשתאר בקשיותיה, כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, כלומר ההוא גזירו דאתגזר לא מהניא ליה.

בגיני כך זכאה חולקיה דמאן דאקריב האי קרבנא בחדוותא ברעוא קמי קודשא בריך הוא, ובעי למחדי בהאי חולקא כל (ד''א ל''ג ההוא) יומא דכתיב, (תהילים ה׳:י״ב) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אהבי שמך:

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יי וגו' אני אל שדי התהלך לפני וגו'. האי קרא אית לעיינא ביה וקשיא בכמה אורחין, וכי עד השתא לא אתגלי ליה קודשא בריך הוא לאברהם אלא (עד) האידנא כד מטא להני יומין וירא יי אל אברם ולא קדם. והכתיב ויאמר יי אל אברם. ויי אמר אל אברם. ויאמר לאברם ידוע תדע וגו'. והאידנא מני חושבן יומין, וכד מני להו כתיב וירא יי אל אברם, אשתמע דעד השתא לא אתגלי עלוי. ועוד דכתיב בן תשעים שנה ותשע שנים, בקדמיתא שנה ולבסוף שנים.

אלא הכי תאנא, כל אנון יומין לא כתיב וירא, מאי טעמא, אלא כל כמה דהוה אטים וסתים (כך) קודשא בריך הוא לא אתגלי עליה כדקחזי. האידנא אתגלי עליה דכתיב וירא. מאי טעמא. משום דבעא לגלי ביה האי את כתרא קדישא.

ועוד דבעא קודשא בריך הוא לאפקא מניה זרעא קדישא, וקדישא לא להוי בעוד דאיהו אטים בשרא, אלא אמר השתא דהוא בן תשעים שנה ותשע שנים וזמן קריב הוא דינפוק מניה זרעא קדישא, להוי הוא קדישא בקדמיתא ולבתר ינפוק מניה זרעא קדישא. בגין כך מני יומוי בהאי ולא בכל הני זמני קדמיתא. תו תשעים שנה, דכל יומוי קדמאי לא הוו שנים אלא כחד שנה דלא הוו יומוי יומין, השתא דמטא להאי שנים, אנון ולא שנה:

ויאמר אליו אני אל שדי. מאי משמע דעד השתא לא קאמר אני אל שדי. אלא הכי תאנא, עבד קודשא בריך הוא כתרין תתאין דלא קדישין לתתא. וכל אנון דלא אתגזרו יסתאבון בהון.

ורשימין בהון, ומאי רשומא אית בהון, דאתחזי בהו שי''ן דל''ת ולא יתיר, ובגין כך אסתאבון בהו ואתדבקון בהו. בתר דאתגזרו נפקין מאלין ועאלין בגדפוי דשכינתא ואתגליא בהו יו''ד רשימא קדישא את קיימא שלים ואתרשים בהו שד''י ואשתלים בקיומא שלים, ועל דא כתיב בהאי אני אל שדי.

התהלך לפני והיה תמים, שלים, דהשתא את חסר ברשימא דשי''ן ודל''ת, גזר גרמך והוי שלים ברשימא דיו''ד. ומאן דאיהו ברשומא דא אתחזי לאתברכא בשמא דא דכתיב, (בראשית כח) ואל שדי יברך אותך.

מהו אל שדי. ההוא דברכאן נפקן מניה, הוא דשליט על כתרין תתאין, וכלא מדחלתיה דחלין ומזדעזעין, בגין כך מאן דאתגזר, כל אנון דלא קדישין אתרחקן מניה ולא שלטין ביה. ולא עוד אלא דלא נחית לגיהנם דכתיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים וגו'. (כל אנון (צג א) דאתגזרו אקרון צדיקים, ובגין כך לעולם ירשו ארץ, דלא ירית האי ארץ אלא ההוא דאקרי צדיק, אוף הכי ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו)

(קהלת י׳:י״ז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. הני קראי קשיין אהדדי. ולא קשיין, האי דכתיב אשריך ארץ, דא ארץ דלעילא דשלטא על כל אנון חיין דלעילא. ובגין כך אקרי ארץ החיים, ועלה כתיב, (דברים י״א:י״ב) ארץ אשר יי אלהיך דורש אותה תמיד. וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. לא תחסר כל בה דייקא. וכל כך למה, משום דכתיב שמלכך בן חורין דא קודשא בריך הוא. כמא דאת אמר, (שמות ד׳:כ״ב) בני בכורי ישראל.

בן חורין, מהו בן חורין כמא דאת אמר, (ויקרא כ״ה:י״ב) יובל היא קדש תהיה לכם. וכתיב וקראתם דרור בארץ דהא כל חירו מיובלא קא אתי. בגין כך בן חורין. ואי תימא בן חורין ולא כתיב בן חירות. הכי הוא ודאי בן חירות מבעי ליה.

אלא במתניתא סתימאה דילן תנינא. כד מתחברן יו''ד בה' כדין כתיב, (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ולא תימא כד מתחברן, אלא מתחברן ודאי. ובגין כך בן חורין כתיב, ועל דא אשריך ארץ שמלכך בן חורין, ושריך בעת יאכלו בחדוותא בשלימו ברעוא.

אי לך ארץ שמלכך נער, האי ארץ דלתתא, דתניא כל שאר ארעי דשאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות אתיהיבו לרברבין תריסין דממנן עלייהו, ועילא מכלהו ההוא דכתיב ביה (תהילים ל״ז:כ״ה) נער הייתי גם זקנתי. ותאנא האי קרא שרו של עולם אמרו. ועל דא כתיב אי לך ארץ שמלכך נער. ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא, וכד ישראל בגלותא ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא.

ושריך בבקר יאכלו ולא בכולי יומא. בבקר ולא בזמנא אחרא דיומא. דתניא בשעתא דחמה זורחת ואתיין וסגדין ליה לשמשא רוגזא תלי בעלמא, בשעתא דמנחה רוגזא תלייא בעלמא. מאן גרים האי, משום דמלכך נער ההוא דאקרי נער. ואתון זכאי קשוט קדישי עליונין בני מלכא קדישא לא ינקין מהאי סטרא, אלא מההוא אתר קדישא דלעילא. עלייכו כתיב, (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כלכם היום:

(ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו וגו'. ויעזקהו ויסקלהו וגו'. הני קראי אית לאסתכלא בהו. אמאי כתיב שירה, תוכחה מבעי ליה. לידידי, לדודי מבעי ליה. כמה דכתיב שירת דודי. כרם היה לידידי בקרן בן שמן. אסתכלנא בכל אורייתא ולא אשכחנא אתרא דאקרי קרן שמן. אלא הני קראי הא אוקמוה חברייא בכמה גוונין וכלהו שפיר והכי הוא, אבל אשירה נא לידידי, דא יצחק דהוה ידיד, ואקרי ידיד עד לא יפוק לעלמא.

אמאי ידיד, דתנינן רחימו סגי הוה ליה לקודשא בריך הוא ביה דלא אתעביד עד דלא אתגזר אברהם אבוה ואקרי שלים ואתוסף ליה ה''א לאשלמותא. וכן לשרה האי ה''א אתיהיבת לה. הכא אית לאסתכלא, ה' לשרה שפיר, אבל לאברהם אמאי ה''א ולא יו''ד, י' מבעי ליה דהא הוא דכר הוה. אלא רזא עלאה הוה (ד''א הוא) סתים בגוון אברהם סליק לעילא ונטיל רזא (קי א) מה''א עלאה דאיהו עלמא דדכורא. ה''א עלאה וה''א תתאה, האי תליא בדכורא, והאי בנוקבא ודאי. ובגין כך אברהם סליק בה''א דעילא, ושרה נחתא בה''א דלתתא.

תו דכתיב כה יהיה זרעך. ותנא זרעך, זרעך ממש, דהוה שארי למיעל בהאי קיים, ומאן דשארי למיעל בהאי קיים עאל. ובגיני כך גיורא דאתגזר (שלח לך קסה) גר צדק אקרי בגין דלא אתא מגזעא קדישא דאתגזרו, ועל דא מאן דעאל בהאי שמיה כהאי אברהם, בגין כך כתיב ביה כה יהיה זרעך, זרעך ממש. ואתמסר ליה ה''א. ואי לאו דאתמסר ה''א לשרה הוה ליה לאברהם לאוליד לתתא כמה דהאי כ''ה אולידת לתתא.

בתר דאתמסרת ה''א לשרה אתחברו תרין ההי''ן כחדא ואולידו לעילא, ומאי דנפק מנייהו הוא יו''ד, בגיני כך יו''ד את רישא דיצחק דכר. מכאן שארי דכורא לאתפשטא, ועל דא כתיב, (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע. ביצחק ולא בך. יצחק אוליד לעילא דכתיב, (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב. יעקב אשלים כלא.

ואי תימא וכי אברהם בהאי אתאחיד ולא יתיר, והא כתיב חסד לאברהם. אלא חולקא דיליה כך הוא בגין דעביד חסד עם בני עלמא. אבל לאולדא הכא אחיד ומהכא שארי. ועל דא לא אתגזר אברהם אלא בן תשעים ותשע שנה. ורזא דמלה הא אתיידע ואוקימנא במתניתא דילן.

ובגין כך יצחק דינא קשיא נפק לאחדא לחולקיה, ולאולדא וחסד אקרי, ועל דא יעקב אשלים כלא מהאי סטרא ומהאי סטרא, מסטרא דאחידו אברהם ויצחק לחולקיהון לעילא הוא שלימותא. מסטרא דאתיהיב להו לאולדא מתתא לעילא הוא שלמותא. ועל דא כתיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר. ביה אתאחידו גוונין מעילא ומתתא.

ועל דא כתיב הכא שירה דכתיב, (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי. שירה ודאי, דהא אקרי לאולדא דכר, דהא אקרי ידיד עד לא יפוק לעלמא. ואית דאמרי (דא) אשירה נא לידידי דא אברהם כמא דאת אמר, (ירמיהו י״א:ט״ו) מה לידידי בביתי. ואברהם ירית ירותא דאחסנת חולקא דא, אבל (על) מה דאמינא דדא יצחק הכי הוא.

שירת דודי לכרמו. דא קודשא בריך הוא דאקרי דודי דכתיב, (שיר השירים ה׳:י׳) דודי צח ואדום. ידידי, אחיד בדודי דכר ומניה אתנטע כרם, דכתיב כרם היה לידידי.

בקרן בן שמן. מאי בקרן בן שמן. אלא במה נפיק האי כרם ובמה אתנטע, חזר ואמר בקרן. מאי קרן דכתיב, (יהושע ו׳:ה׳) בקרן היובל. בקרן היובל. שארי. והאי קרן אתאחיד בההוא דכר דאקרי בן שמן.

מהו בן שמן כמא דאת אמר בן חורין. ותרווייהו חד מלה, שמן דמתמן נגיד משחא ורבו לאדלקא בוצינין, ובגין כך בן שמן. ודא שמן ורבו נגיד ונפיק ואדליק בוצינין עד דנטיל ליה וכניש ליה האי קרן, ודא אקרי קרן היובל. בגיני כך לית משיחותא דמלכותא אלא בקרן, ועל דא אתמשך מלכותא דדוד דאתמשח בקרן ואתאחיד ביה.

ויעזקהו, (ויסקלהו) כהאי עזקא דאסתחר לכל סטרין. ויסקלהו, דאעדי מניה ומחולקיה כל אנון רברבין כל אנון תריסין כל אנון כתרין תתאין, והוא נסיב ליה להאי (קרן) כרם לחולקיה, דכתיב, (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק יי עמו יעקב חבל נחלתו.

ויטעהו שורק, כמא דאת אמר, (ירמיהו ב׳:כ״א) ואנכי נטעתיך שורק, כלה זרע אמת. כל''ה כתיב בה''א. מכאן שארי אברהם לאולדא לעילא, ומהאי נפק זרע אמת. כלה זרע אמת ודאי, היינו דכתיב כה יהיה זרעך, וכלא חד מלה. זכאה חולקהון דישראל דירתוי רותא קדישא דא. סופיה דקרא (ישעיהו ה׳:ב׳) ויבן מגדל בתוכו. מהו מגדל כמא דאת אמר, (משלי י״ח:י׳) מגדל עז שם יי, ונשגב. בו ירוץ צדיק ודאי.

וגם יקב חצב בו דא תרעא דצדק כמא דאת אמר, (תהילים קי״ח:י״ט) פתחו לי שערי צדק. מאי משמע, דכל בר ישראל דאתגזר, עייל בתרווייהו וזכי לתרווייהו. ומאן דקריב בריה לקרבנא דא עייל ליה בשמא קדישא, ועל את דא מתקיימין שמיא וארעא דכתיב, (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. והאי מאריה דהלולא דא זכה לכלא למחזי קודשא בריך הוא אנפין באנפין בהאי יומא.

זכאה חולקנא דזכינא להאי יומא וזכאה חולקך עמנא, והאי ברא דאתייליד לך קרינא עליה כל הנקרא בשמי וגו' יצרתיו אף עשיתיו. וכתיב, (ישעיהו נ״ד:י״ג) וכל בניך למודי יי וגו'.