מאי דכתיב, (במדבר כ״ח:ב׳) את קרבני לחמי לאשי וגו'. את קרבני דא קרבן בשרא דאתקרב לכפרא דמא על דמא בשרא על בשרא, בגין דכל קרבנין לאו מתקרבין אלא על בשרא לכפרא על בשרא. והכי שמענא אי בר נש חטא בהמה מה חטאת, דקודשא בריך הוא אמר (ויקרא א׳:ב׳) אדם כי יקריב מכם קרבן וגו'. אמאי, אלא קודשא בריך הוא עביד רוח בני נשא ורוח הבהמה, ואפריש דא מן דא. ובגין כך (קהלת ג׳:כ״א) רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה וגו' ודאי מתפרש דא מן דא. עד לא חטא אדם מה כתיב, (בראשית א׳:כ״ט) ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' וכתיב לכם יהיה לאכלה ולא יתיר. כיון דחטא ויצר הרע אשתאיב בגופא דיליה, ובכל אנון תולדין עבד בהו דינא. ולבתר אתא נח וחמא דהא גופא אתבני מאתרא דיצר הרע, אקריב קרבן כמה דאקריב אדם, מה כתיב, (בראשית ח׳:כ״א) וירח יי את ריח הניחח וגו'. (וכתיב) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה הואיל וגופא אשתאיב מההוא יצר הרע, יתענג גופא כמה דאתחזי ליה ייכול בשרא. כירק עשב נתתי לכם את כל. כד אכיל בשרא. מההוא בשרא אתענג בשרא דיליה ואתערב דא בדא ואתרבי גופא מניה, ומההוא ענג גופא חטא בכמה חטאין. אמר קודשא בריך הוא כפרה על גופא בשרא. בשרא אכיל ובשרא אתרבי מיניה וביה חטא. בגין כך לכפרא על גופיה בשרא. ובשרא דאכיל בשרא עביד דמא לגופא (בגין כך דמא דאשתאר מההוא בשרא דאכיל בשרא עבד דמא לגופא) בגין כך דמא דאשתאר מההוא בשרא לבר אתעתד לכפרא על דמא דאתעביד מההוא בשרא דיליה דכתיב, (ויקרא י״ז:י״א) כי הדם הוא בנפש יכפר.

כתיב קרבני, וכתיב קרבנכם דכתיב, (ויקרא א׳:ב׳) תקריבו את קרבנכם, מה בין האי להאי, אלא קרבני. כגון שלמים דאתיין על שלום. קרבנכם, כגון חטאות ואשמות דאתיין על חטא ואשם, בגין כך את קרבני בשרא. לחמי נהמא וחמרא. ריח דא קטורת. ניחחי דא נחת רוח דעביד כהנא ברעותא דשמא קדישא, וליואי ברעותא דשיר ושבחה.

תשמרו להקריב לי במועדו. במועדו מאי הוי, אי תימא בכל יומא בבקר ובערב, מאי איהו במועדו (נ''א מאי אריא דאיהו מועדו), אלא מועדו דשלטא בההוא זמנא רעוא. רעו דאשתכח לעילא בדרגא ידיעא. ועל דא כתיב במועדו. כד קרבן אתקריב. כלא נטלין חולקא, ואתבדרן קליפין לכל סטרא, וייחודא אתקריב ואתייחד ובוצינין אתנהרין ואשתכח רעוא ורעו בכל עלמין וקודשא בריך הוא אשתכח ברזא דיחודא חדא כדקא חזי. אתא רבי חייא ונשקיה, אמר ליה יאות אנת ברי מיני למיהך למחמי ליה לסבר אנפין דיומין. (תו פתח ואמר דוד מלכא דאיהו רביעאה ואיהו אבן מאסו הבונים) (נ''א אמאי דוד מלכא אחסין מלכותא דאיהו רביעאה דאיהו אבן מאסו הבונים).

שמענא בהאי קרא דכתיב, (שיר השירים א׳:ו׳) ''בני ''אמי ''נחרו בי שמוני וגו'. דהאי קרא שלמה מלכא אמרו, ועל דוד מלכא אתמר כד דחו ליה אחוהי מנייהו.

ותו שמענא מאי חמא קודשא בריך הוא למיהב מלכותא ליהודה מכל אחוהי, אלא אתוון דשמיה חקיקן ביה, וקודשא בריך הוא יהב יקרא לשמיה ובגין כך אחסין מלכותא.

ותו שמענא יהודה הא אתוון דשמיה ודאי, ד' ליתיה אמאי. אלא דא דוד מלכא דאתקשר בשמיה מכל בני עלמא דכתיב, (הושע ג׳:ה׳) ובקשו את יי אלהיהם ואת דוד מלכם וגו' הא דוד קשיר בשמיה, תו דאיהו קשר של תפלין ודאי ד' דוד מלכא (ד''א קשר של תפלין ודאי), ובגין כך דוד אתקשר בשמיה.

(חבקוק ב׳:כ׳) ויי בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. כד בעי קודשא בריך הוא למברי עלמא, אסתכל גו מחשבה רזא דאורייתא ורשים רשומין ולא הוה יכיל למיקם, עד דברא תשובה דאיהי היכלא פנימאה עלאה ורזא סתימא ותמן אתרשימו ואתציירו אתוון בגלופייהו.

כיון דאתברי דא הוה מסתכל בהאי היכלא ורשים קמיה ציורין דכל עלמא דכתיב הס מפניו כל הארץ רשים קמיה רשומין וציורין דכל עלמא. בעי למברי שמים מה עבד אסתכל באור קדמאה ואתעטף ביה וברא שמים. דכתיב, (תהילים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה ואחר כך נוטה שמים כיריעה.

אסתכל למעבד עלמא תתאה עבד היכלא אוחרא ועאל ביה ומניה אסתכל ורשים קמיה כל עלמין לתתא וברא לו. הדא הוא דכתיב ויי בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. ה''ס מפניו, ה''ס רשים קמיה כל נקודין דכל עלמא דאנון שתין וחמש, כחושבן ה''ס, שתין אנון וחמש אנון, וכלהו רשים קמיה כד ברא עלמא. בגין כך יקרא דקודשא בריך הוא לאו איהו אלא לאנון דידעין ארחוי ומהכין בה באורח קשוט כדקא יאות.

(תהלים קג) ברכו יי מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו'. זכאין אנון ישראל מכל שאר עמין דעלמא דקודשא בריך הוא אתרעי בהו מכל שאר עמין ועבד לון חולקיה ואחסנתיה, ועל דא יהיב לון אורייתא קדישא, בגין דכלהו הוו ברעותא חדא על טורא דסיני ואקדימו עשיה לשמיעה.

כיון דאקדימו עשיה לשמיעה קרא קודשא בריך הוא לפמליא דיליה אמר לון עד הכא אתון הויתון יחידאין קמאי בעלמא, מכאן ולהלאה הא בני בארעא חברים בהדייהו בכלא. לית לכו רשו לקדשא שמי עד דישראל יתחברון בהדייכו בארעא, וכלהו תהוון כחדא חברים לקדשא שמי, בגין דאקדימו עשיה לשמיעה כגוונא דמלאכי עלאי עבדי ברקיעא דכתיב ברכו יי מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. עושי דברו בקדמיתא ולבתר לשמע.

דבר אחר ברכו יי מלאכיו. אלין אנון צדיקיא בארעא דאנון חשובין קמי קודשא בריך הוא כמלאכי עלאי ברקיעא, בגין דאנון גבורי כח דמתגברי על יצריהון כגבר טב דמתגבר על שנאיה. לשמע בקול דברו. דזכאן בכל יומא למשמע קלא מלעילא בשעתא דאצטריכו. השתא מאן יכיל למיקם בהדייהו דאנון קדישין עליונין, זכאין אנון דיכלי למיקם קמייהו, זכאין אנון דיכלי (ד''א ל''ג למאן דייכול) לאשתזבא מקמייהו, אשגחותא דקודשא בריך הוא עלייהו בכל יומא, היך אנן יכילן למיעל קמייהו. ועל דא כתיב, (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך וכתיב (תהלים פד) אשרי אדם עוז לו בך וגו',