(תהלים פג) אלהים על דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. דא הוא אתערותא דלתתא בגין לשלטאה. אמר דוד, אלהים אל דמי לך, לאתערא לגבי עלאה ולאתחברא גבי ימינא. מאי טעמא בגין (תהלים פג) כי הנה אויביך יהמיון וגו' (וכתיב) כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו, ובגין כך אלהים אל דמי לך לאתערא לגבי עילא, דהא כדין אתערת ימינא וקטירת לה בהדה. וכד אתקשרת בימינא כדין אתבר שנאין דכתיב (שמות ט״ו:ו׳) ימינך יי נאדרי בכח ימינך יי תרעץ אויב.

ותא חזי בשעתא דאתחברו כל אנון מלכין לאגחא קרבא עליה דאברהם, אתייעטו לאעברא ליה מן עלמא, וכיון דשלטו בלוט בר אחוה דאברהם מיד אזלו, דכתיב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו. מאי טעמא, בגין דדיוקניה דלוט הוה דמי לאברהם, ובגין כך וילכו, דכל ההוא קרבא בגיניה הוה.

מאי טעמא. בגין דהוה אברהם אפיק בני עלמא מפולחנא נוכראה ואעיל לון בפולחנא דקודשא בריך הוא. ותו קודשא בריך הוא אתער לון בעלמא בגין לגדלא שמא דאברהם בעלמא ולקרבא ליה לפולחניה. ורזא דמלה כיון דאברהם אתער למרדף אבתרייהו כדין אלהים אל דמי לך עד דאתקשר כלא באברהם, וכד אתקשר כלא באברהם כדין אתברו כלהו מלכין מקמיה כדקא אמרן דכתיב ימינך יי תרעץ אויב וגו':

(תהילים ע״ו:ג׳) ויהי בשלם סכו וגו'. תא חזי כד סליק ברעותא דקודשא בריך הוא למברי עלמא חד שלהובא דבוצינא דקרדינותא. ונשף זיקא בזיקא חשכאת ואוקידת. ואפיק מגו סטרי תהומא חד טיף וחבר לון כחד וברא בהו עלמא.

ההוא שלהובא סליק ואתעטרא בשמאלא, וההוא טיף סליק ואתעטר בימינא, סלקו חד בחד אחלפו דוכתי דא לסטרא דא ודא לסטרא דא, דנחית סליק ודסליק נחית. אתקטרו דא בדא, נפיק מבינייהו רוח שלים. כדין אנון תרין סטרין אתעבידו חד ואתייהיב בינייהו ואתעטרו חד בחד. כדין אשתכח שלם לעילא ושלם לתתא, ודרגא אתקיים.

אתעטרת ה''א בוא''ו וא''ו בה''א, כדין סלקא ה''א ואתקשרא בקשורא שלים. כדין ומלכי צדק מלך שלם. מלך שלם ודאי מלך איהו דשליט בשלימו, אימתי איהו מלך שלם ביומא דכפורי דכל אנפין נהירין. (דבר אחר מלכי צדק מלך שלם,

בעא קודשא בריך הוא למיפק כהונתא משם כמא דאת אמר ברוך אברם לאל עליון, כיון דאקדים ברכתא דאברהם לברכתא דמריה, אמרז ליה אברהם וכי מקדימין ברכתא דעבדא לברכתא דמריה, מיד אתיהיבת כהונתא לאברהם דכתיב, (תהילים ק״י:ד׳) נאם יי לאדני שב לימיני. וכתיב בתריה נשבע יי ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, דכתיב והוא כהן לאל עליון, ואין זרעו כהן)

דבר אחר ומלכי צדק. דא עלמא בתראה. מלך שלם, דא עלמא עלאה. דאתעטר חד בחד בלא פירודא תרין עלמין כחדא, ואפילו עלמא תתאה כלא הוא. וחד מלה איהו. הוציא לחם ויין דתרי אלין ביה. והוא כהן לאל עליון משמש עלמא לקבל עלמא. והוא כהן דא ימינא. לאל עליון עלמא עלאה. ובגין כך בעי כהנא לברכא עלמא.

תא חזי, ברכאן (ד''א ל''ג כד) נטיל האי עלמא תתאה כד אתחבר בכהנא רבא כדין ויברכהו ויאמר ברוך אברם (וגו) לאל עליון הכי הוא ודאי. כגוונא דא בעי כהנא לתתא לקשרא קשרין ולברכא האי דוכתא בגין דיתקשר בימינא לאתקשרא תרין עלמין כחד. ברוך אברם רזא דמלה תקונא דברכאן איהו.

ברוך אברם כמה דאמרינן ברוך אתה. לאל עליון. יי אלהינו. קונה שמים וארץ. מלך העולם. והאי קרא רזא דברכאן איהו. (ובגין כך) ויברכהו מתתא לעילא. וברוך אל עליון (אשר מגן צריך בידך). מעילא לתתא. ויתן לו מעשר מכל לאתדבקא באתר דקשורא אתקשר לתתא.

(תהילים כ״ה:א׳) לדוד אליך יי נפשי אשא. לדוד. וכי אמאי לא כתיב מזמור לדוד או לדוד מזמור. אלא בגין דרגיה קאמר לדוד תושבחתא דאמר בגיניה אליך יי נפשי אשא. אליך יי לעילא. נפשי, מאן נפשי, (אשא) דא דוד (הוא) דרגא קדמאה דקאמרן. אשא, אסלק. כמא דאת אמר, (תהילים קכ״א:א׳) אשא עיני אל ההרים. בגין דכל יומוי דדוד הוה משתדל לסלקא דרגיה לאתעטרא לעילא ולאתקשרא תמן בקשורא שלים כדקא יאות.

כגוונא דא (תהילים ק״ג:א׳) לדוד ברכי נפשי את יי בגין דרגיה קאמר, ומאי אמר ברכי נפשי את יי. את לאתקשרא בקשורא לעילא. וכל קרבי, מאן קרבי. אלין שאר חיון ברא. דאקרון קרבים כמא דאת אמר, (שיר השירים ה׳:ד׳) ומעי המו עליו. דבר אחר ברכי נפשי, בגיניה קאמר. את יי דא שלימו דכלא, את יי כללא דכלא.

(ישעיה מג) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור. מאי טעמא תרי זמני אנכי אנכי.

אלא חד בסיני וחד בשעתא דברא עלמא, דכתיב (שמות כ׳:ב׳) אנכי יי אלהיך דא הוא בסיני. וחד כד ברא עלמא דכתיב, (ישעיהו מ״ה:י״ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. הוא, בגין לאחזאה דלא הוי פירודא בין עילא ותתא.

מוחה פשעיך. מעביר פשעיך לא כתיב, אלא מוחה. בגין דלא יתחזון לעלמין. למעני. מאי למעני, בגין אנון רחמין דתליין בי דכתיב, (דברים ד) כי אל רחום יי אלהיך וגו'.

דבר אחר מוחה פשעיך למעני. תא חזי (לעיל פד ב) חייבי עלמא עבדין פגימותא לעילא, דכד אנון חובין סלקין רחמין ונהירו עלאה ויניקו דברכאן לא נחית לתתא, והאי דרגא לא נטיל ברכאן דלעילא לינקא לתתא. ובגין כך למעני בגין דלא יתמנעון ברכאן לינקא (ליה) לכלא. כגוונא דא (דברים לכ) ראו עתה כי אני אני הוא. לאחזאה דלא הוי פירודא בין עילא ותתא כמה דאתמר.

תא חזי, כגוונא דא כד אשתכחו זכאין בעלמא אתערו ברכאן לעלמין כלהו. כיון דאתא אברהם אתער ברכאן לעלמא דכתיב ואברכך והיה ברכה. מאי והיה ברכה. רמז דישתכחון בגיניה ברכאן לעילא ותתא דכתיב ונברכו בך וגו' וכתיב ואברכה מברכיך.

אתא יצחק אודע לכלא דאית דין ואית דיין לעילא לאתפרעא מרשיעיא, ואיהו אתער דינא בעלמא בגין דידחלון ליה לקודשא בריך הוא כל בני עלמא. אתא יעקב ואתער רחמי בעלמא ואשלים מהימנותא בעלמא כדקא חזי.

ביומי דאברהם מה כתיב ומלכי צדק מלך שלם, דאתעטרת כרסייא בדוכתיה, וכדין אשתכח מלך שלם בלא פגימו כלל. הוציא לחם ויין דאפיק מזונין לעלמין כלהו כדקא חזי. הוציא לחם ויין דלא אתמנעו ברכאן מכלהו עלמין. הוציא כמא דאת אמר, (בראשית א) תוצא הארץ מדרגין דלעילא אפיק מזונין וברכאן לעלמין כלהו.

והוא כהן לאל עליון דאשתכח כלא בשלימו עלאה כדקא חזי. לאתחזאה כמה דחייביא עבדי פגימו בעלמא ומנעי ברכאן. הכי נמי בגין זכאין אתיין (אתחזיאן) ברכאן לעלמא, ובגינייהו אתברכאן כל בני עלמא:

ויתן לו מעשר מכל. מאי מעשר מכל מאנון ברכאן דנפקי מכל. בגין דאיהו אתר דכל ברכאן דנחתי לעלמא מתמן נפקי. דבר אחר ויתן לו מעשר מכל. קודשא בריך הוא יהב ליה מעשרא. ומאן איהו, דא דרגא דכל פתחין דמהימנותא וברכאן דעלמא ביה קיימי ואיהו מעשר ואיהו חד מעשרה ואיהו עשרה ממאה. מכאן ולהלאה עאל אברהם בקיומא דלעילא כדקא חזי.